המורה מטייבה לא מלמדת עברית מתוך אהבה
אהבת הפלסטיני לעברית היא לעולם אהבה נכזבת, חד־צדדית. היא מצדה תמיד תגרום לו להרגיש שהוא נחות ושהמבטא שלו מסגיר אותו
לא, השיר "גשם גשם מטפטף" ששרה המורה ג'יהאן ג'אבר מהעיר טייבה אינו חמוד, ואתם יודעים טוב מאוד שהוא לא חמוד. גם אני הייתי רוצה להגיד שהמורה מטייבה מקסימה ומלמדת את העברית מתוך אהבה, והלב אמנם יוצא אליה, אבל זה מתוך תחושת רחמים ומתוך ידיעה שזאבים יתנפלו עליה וברקים של גזענות יאיימו להכות בה.
הסרטון של המורה לעברית עצוב ומכאיב, ותפוצתו ההיסטרית בקרב הישראלים רחוקה מלהעיד על קירוב לבבות והידוק קשרים. זוהי ויראליות חולנית שסיבתה העיקרית היא התאווה הישראלית להרגשת עליונות, הצלחה שנעוצה ברצון לראות את הערבי כנחות. כעס גדול אחז בי כשצפיתי לראשונה בסרטון הוויראלי. כעסתי עד כדי כך שרציתי לזעוק שדי ללימודי עברית בבתי הספר הערביים, זעמתי עד שכמעט נשבעתי כי לעולם לא אשוב לדבר עברית.