סייד קשוע
סייד קשוע

רציתי בכלל לכתוב על ראש השנה, שזה החג היהודי היחיד שאני מחבב. לא בשל יהדותו אלא משום שראש השנה היה החופש הראשון שבו חזרתי הביתה לטירה מהפנימייה. בגלל ראש השנה התבקשתי השבוע להגיש את הטור בבוקר יום שני במקום בבוקר יום רביעי. גיליון החג שיבש לי את המחשבה משום שאני עובד בדפוסים קבועים, וכל שינוי מרעיד לי את אמות הספים. מאז שעברנו לאמריקה אני מקפיד להיכנס למיטה מוקדם מהרגיל בימי שלישי, לכוון שעון לשתיים אחר חצות ולהתיישב לכתוב את הטור במטרה להגיש אותו עד שמונה בבוקר, דהיינו ארבע אחר הצהריים שעון הארץ. אבל הדד־ליינים של החגים שברו את השגרה, מה גם שהפעם יש לי טיסה שממריאה בשש וחצי בבוקר, דבר שמחייב אותי לצאת מהבית בחמש, כלומר להתעורר בארבע לפנות בוקר בשביל להתארגן. שעה, זה הזמן המינימלי שדרוש לי להתכונן לכל יציאה. בין אם לשיעור, לשתות בירה או לטיסה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ