בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הרופאה, הטייס והטבחית

מאז שהילדים שמעו שלעגבנייה יש נפש הם לא מוכנים להתפשר על סתם שקשוקה

89תגובות

טוב. המצב רק הולך ומחמיר, ודברים אלה נכתבים עוד לפני שהפלסטינים והישראלים הגיעו בכלל לניו יורק. אלוהים ישמור. אין לי דקה אחת לנשום. רק בשבועיים האחרונים הייתי עם הילדים ארבע פעמים במרפאות, בתי מרקחת ומעבדות. "כולם חולים עכשיו", קבעה רופאת המשפחה הוותיקה ורשמה עוד אנטיביוטיקה לטיפול בדלקת הגרון של שני הילדים הגדולים. מלבד הגרון היתה גם אלרגיה לעקיצות אצל הבן ושלושה חיסונים אכזריים שקיבל התינוק בהפרש של שניות וגרמו לו לצרות במשך יומיים.

ביום שישי האחרון חשבתי לנצל אחר הצהריים רגע שבו התינוק נרדם וניסיתי לברוח יחד עם "סטונר" של ג'ון וויליאמס למיזורי של תחילת המאה שעברה. "מה אתה עושה?" זעקה אשתי בבהלה, מכסה את פיה בכף ידה להביע את עוצמת זעזועה ממה שהתגלה לעיניה כשנכנסה עם שק כביסה לחדר השינה. "אתה קורא ספר?" היא הניעה את ראשה כלא מאמינה, "יש לך שלושה ילדים ואתה מעז לקרוא ספר?"

ד"ר סטונר המסכן בדיוק התחיל ללמד בחוג לספרות באוניברסיטה והייתי מוכרח לנטוש אותו כשהוא מגלה חיבה לצעירה שפגש במסיבה בביתו של הדיקן. "עזוב", ניסיתי לצעוק לדוקטור הצעיר, "בן אדם, אתה עוד תתחתן איתה ותוך עשר שנים אתה תמצא את עצמך עם שלושה ילדים שלא יתנו לך להחזיק ספר ביד".

"תחליט", אמרה אשתי, "או שאתה מלמד את הבן שלך לכתוב את האות א' או שאתה מכין לילדים אוכל". הלכתי על האפשרות הפשוטה יותר ונכנסתי למטבח.

אוכל. אוי, כמה שהאוכל הזה הפך להיות מטלה קשה. מאז שמשדרים את "מאסטר שף" האוכל קיבל בבית מעמד של קדושה. מאז שהילדים גילו שלעגבנייה יש נפש והיא יודעת לדבר עם אייל שני הם לא מוכנים להתפשר על סתם שקשוקה, עוף מבחינתם נהיה בלתי ראוי למאכל אם הוא לא לוחש להם בכל ביס, "אוי, כמה שרציתי לעוף גבוה".

"ריבונו של עולם", מצאתי את עצמי צועק על כל בני המשפחה שלי כשצפו בשידורים חוזרים של התוכנית בריכוז כה רב, "בסך הכל מדובר בטבחים. אנשים שכל היום עומדים ליד הגז! אם תמשיכו לראות את זה, זה מה שייצא מכם כשתהיו גדולים".

"לא נכון", היתה זאת דווקא אשתי שיצאה להגן על משתתפי התוכנית, "יש פה גם רופאה וגם טייס".

"אני רוצה להיות רופאה", אמרה הילדה.

"ואני רוצה להיות טייס", אמר אחיה.

אני עומד להשתגע, אני בקושי מצליח לעבוד, אני מסיע לבית הספר ואוסף ומסיע לחוגים ועוד אחראי על הבישולים. "אין לי זמן אפילו להשתכר כמו בן אדם", מצאתי את עצמי בעבודה מתלונן באוזניו של עמית קצת יותר עשיר ממני. "אתה חייב עזרה", הוא אמר, וכפי שהמליץ לי בזמנו על עוזרת בית מדהימה, הוא נתן לי עכשיו מספר טלפון של טבחית מעולה. "היא באה אלינו פעם בשבוע, מכינה ארבעה-חמישה תבשילים מצוינים, אתה דוחף למקפיא ויש לך אוכל לכל השבוע ברמה של חצי גמר 'מאסטר שף'. כבר אמרתי לה שהיא חייבת ללכת לתוכנית בעונה הבאה".

הטבחית עשתה רושם נפלא. סיכמנו מחיר ליום עבודה ולמחרת בבוקר, עוד לפני שיצאתי עם הילדים לבית הספר היא כבר דפקה בדלת הדירה. אוטומטית היא הושיטה יד אל משקוף הדלת אבל לא מצאה מזוזה. אחר כך היא גילתה גם שאנחנו לא מפרידים בין חלבי לבשרי וכבר רצתה לחזור הביתה. "אבל אמרנו לך שאנחנו ערבים", התחננתי לפניה והיא התעקשה, "אם אין הפרדה אני לא נוגעת באוכל בכלל". הבטחתי לה שנעשה מה שהיא תבקש ולאחר התלבטות קשה היא הסכימה, בתנאי שהיא תקנה את כל הציוד הנדרש, כולל כיור חדש, ותארגן את ארונות המטבח לפי הבנתה.

"אין בעיה", הבטחתי לה.

כשנכנסתי בחזרה הביתה עם הילדים אחר הצהריים קיבל את פנינו ריח נפלא של בישולים שמעולם לא עלה בדירה, עד שכמעט שכחתי את הצער על הכסף שאני משלם לטבחית החדשה. אחר כך היא הגישה לילדים קציצות דג בכלים חד פעמיים, "לא הספקתי לקנות הכל", הסבירה. הילדים התמוגגו מהאוכל והודו לטבחית עם דמעות בעיניים. "היא מדהימה", אמרה אשתי ואחר כך סיפרה לי שהגיע איזה דתי והתקין לנו מזוזה. "בשביל הברכה", אשתי אמרה.

לפי ההסכם עם הטבחית החדשה הייתי אמור להסיע אותה חזרה לביתה. אלא שבאותו יום כבר היתה לי פגישה שנקבעה מראש והצעתי להזמין לה מונית. "אין בעיה", היא אמרה וכעבור חמש דקות, כפי שהבטיח הסדרן בתחנה, הגיעה המונית. "כמה אתה לוקח לרוממה?" שאלתי את הנהג בערבית ושלפתי את הארנק.

"רגע", אמרה הטבחית בטרם נכנסה למונית. "הוא ערבי?"

"כן", עניתי, והיא ניערה את ראשה, "לא עולה".

"אבל..." ניסיתי.

"בשום פנים ואופן לא עולה", היא ניערה את ראשה בעוצמה, מבהירה שחבל לי על כל ניסיון שכנוע.

"מה אני אגיד לו עכשיו?" תהיתי ביני לביני, והצטערתי קשות על שדיברתי איתו בערבית מלכתחילה. "אהההה", גימגמתי כשהתכופפתי שוב לדבר איתו דרך החלון הפתוח בצד של הנוסע. "אני כל כך מצטער, אבל יש לנו כאן בעיה".

"אני יודע מי אתה", נהם בזעם הנהג, שכנראה שמע את דברי הטבחית החדשה, "הסיפורים ששמעתי עליך באמת נכונים. אתה לא מתבייש להתחתן עם אחת כזאת?"

"אתה לא יודע איך היא מבשלת", צעקתי אחריו כשנסע משם וירק.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו