שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
סייד קשוע
סייד קשוע
סייד קשוע
סייד קשוע

אינני יכול להמשיך להתעלם מהעובדה שהחיים שלי הפכו שגרתיים למדי. אמנם זוהי שגרה שטומנת בחובה הפתעות רבות מדי יום, אך עדיין זו שגרה. ושגרה היא אחד האויבים המושבעים של כותב בעיתון. הרי אחת התובנות המעמיקות ביותר על כתיבה, שהגעתי אליהן לאחר שנים ארוכות של כתיבת טור שבועי, היא העובדה שטור שבועי צריך לכתוב כל שבוע. אני זקוק לשינוי משמעותי, דבר חדש, נוף אחר מחלון חדר העבודה שיספר לי סיפור אחר, שאותו אוכל להעביר אליכם. פעם עוד נהגתי לצאת העירה, להשתכר, להשתטות, להתעורר מלא רגשות אשמה שעוררו צורך בכתיבה ולו על מנת לבקש סוג של מחילה. אבל שום דבר כבר לא כפי שהיה. הזקנה הצליחה להפיל אותי במלכודת במשך השנה האחרונה ורק המחשבה על מסע לילי כבר מתישה אותי.

לפעמים אני חושב שאולי איענה לאחת מאותן ההזמנות שאני מקבל מדי פעם מאוניברסיטאות שונות ברחבי העולם, שמציעות לי להתארח אצלן - לעתים לסמסטר, ולפעמים למשך שנה. לאחרונה אני שוקל את ההצעות האלה ברצינות וברגעים מסוימים אני רואה בהן גלגל הצלה מחיי השגרה. ארץ חדשה, שפה חדשה, פחדים אחרים ונופים שונים שאולי יצליחו לרגש מחדש ויציתו מחדש את חדוות הכתיבה שמעולם לא היתה לי.

לפעמים אני מדמיין את עצמי מתהלך עם הילדים על שפת איזה נהר קפוא בבוסטון, לבוש מעיל צמר ארוך ועבה שמעולם לא היה לי, הבל פי הקפוא מלא מחשבה עמוקה, ידי תחובות בכיסי המעיל, לצווארי צעיף אפור מחמיא לכיפוף הקל שמלווה אמן במחשבה. לפעמים אני חושב שאני משוגע שאיני קופץ על הזדמנויות מעין אלו, להרחיב אופקים, לראות עולם, ללמוד חברה חדשה ובעיקר להתרחק מכאן ככל האפשר, להתרחק מהישראליות, מהערביות, מהשייכות הבזויה שאני חש כאן אל הזרות המושלמת שתלווה אותי שם.

עמוס בידרמן

כפר עשיתם לייק לפייסבוק שלנו? מיטב כתבות הסופ"ש ישירות אצלכם בפיד

שם, מרחק שעות ארוכות של טיסה אל צדו האחר של העולם. אנסה שנה, אולי שנתיים ומי יודע, אם אסתדר אולי אעדיף להישאר שם. מה יש לי לחפש כאן? תראו אותי, יושב בחדר העבודה ומנסה למצוא סימני חיים מתחנות רדיו שאפשר לקלוט במחשב. אין ספק שהגיע הזמן לחפש מקום אחר, אבל מה יהיה לי שם? זאת אומרת, מלבד המעיל והצעיף שנראים כל כך הולמים כשאני מדמיין את עצמי מביט בילדים זרים מחליקים על שכבת הקרח שכיסתה את האגם.

ובכלל, מה יהיה עם הילדים שם? יהיו להם חברים בכלל? הם יתגעגעו למשפחה, לשפה? האם יצליחו לבנות לעצמם חיים הרחק מהמציאות הדפוקה והחמימה שאליה התרגלו כאן? האם הורים של ילדים מהכיתה החדשה שלהם יזמינו אותנו אי פעם למנגל בשבת? ואני, מה יהיה איתי? מישהו מהעמיתים שלי ידבר איתי, יזמין אותי לבירה, ישאל אותי מה שלומך, יחמיא לי על הצעיף החדש?

נראה לי סביר שאסע לסמסטר אחד, אם בכלל, ואולי אסע קודם כל לבד, לניסיון. אקנה מעיל, צעיף, אטייל ליד האגם איזה חודש-חודשיים ואחזור. ואולי בכלל השינוי שאני צריך הוא פנימי, נפשי. הרי כל מה שעלי לעשות הוא לשנות גישה, להתנער מעט מהשגרה, מהכבדות, העייפות ותחושת המיצוי שנפלה עלי והכל פשוט יהפוך להיות נפלא. זה הכל עניין של גישה, חשבתי באופטימיות והגברתי את עוצמת הקול של הרדיו, לחפש קצת השראה לטור הבא.

"כפר ביקרתם?" שאל הקול שבקע מהתשדיר ברדיו, והשאיר אותי לרגע מופתע מכך שברדיו הפסיקו להקפיד על מבטא נכון. מיד לאחר מכן נשמע קולו של ראש מועצה דרוזי שקורא לישראלים להתארח אצלו בכפר. "מיטב המאכלים הדרוזים", הוא אמר, בין היתר, וציין עבודות יד אותנטיות וכל מיני דברים דרוזיים מסורתיים אחרים, שהיו לפי דבריו סוג של ערבוב בין פולקלור ללבנה עם שמן זית.

מתברר ש"כפר ביקרתם?" הוא תשדיר מטעם משרד ראש הממשלה והמשרד לפיתוח הנגב והגליל, שמזמין את הקהל הישראלי לבקר בכפרים הדרוזיים והצ'רקסיים. שם גאוני לפרויקט תיירותי, חשבתי לעצמי, "כפר ביקרתם?" - אותנטי מאוד עם ניחוח פולקלוריסטי. ראש המועצה הדרוזי, ואולי היה זה צ'רקסי, מסיים את ההזמנה החמה כפיתה שיצאה זה עתה מהתנור ב"תפדלו" משכנע עד כדי כך שחשבתי לקום, לשים עלי איזה מעיל וצעיף ולנסוע צפונה.

לפעמים האדם נוטה לחפש פתרונות במקומות רחוקים, כשכל מה שהוא צריך פשוט מונח לפניו, נמצא מתחת לאף, וכל שעליו לעשות זה לחדד את חושיו ולהיות מוכן לקבל. ואני עוד חשבתי לנסוע לארץ קפואה בשביל השינוי כאשר נשמע התשדיר הבא ברדיו, הפעם מטעם השר לפיתוח הנגב והגליל בכבודו ובעצמו, סילבן שלום, שמכריז "אל תעמדו, תתיישבו", וקורא לכל האזרחים לבוא ליהנות מהחיים הנהדרים והשלווים שהנגב והגליל יודעים לספק ללא הפסקה.

בית גדול עם גינה ירוקה ביישוב שקט, לא אכפת לי איפה, זה יכול להיות בגליל או בנגב. זו השלווה, זה האגם שאני מחפש וזה הנוף החדש מהחלון שאליו אני שש. "זהו. אני יודע איפה אני רוצה לחיות", צעקתי לאשתי המופתעת. "או בנגב או בגליל. תבחרי את".

"לפני חמש דקות אמרת קנדה, לא?"

"קפוא שם".

"ומה עם בוסטון?"

"את יודעת איזה גזענים האנשים שם?"

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ