בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המלחמה שבדרך

זו כבר ממש לא בדיחה, זה נהיה אמיתי

67תגובות

"זהו זה", אמר הבמאי הג'ינג'י וסגר אחריו את דלת המשרד בטריקה, "הולכת לפרוץ מלחמה", הוא קבע ונשף בעוצמה, מעביר בעצבים את אצבעותיו בשערו כמו היו מחרשה. כבר חודש שמדי בוקר הוא קובע שהולכת לפרוץ מלחמה, ואני רק השבוע התחלתי להתייחס ברצינות לדבריו. "היא בעצם פרצה", הוא אמר, "את מי אנחנו מרמים, היא כבר פרצה, זהו, גמרנו".

בדלת נשמעו דפיקותיה המוכרות של עוזרת הבמאי. "בוקר טוב", היא אמרה כשנכנסה לחדר עם כוס קפה ביד, "כל הכבוד לכם, גם הגעתם מוקדם וכבר התחלתם לעבוד".

"איזה לעבוד?" הבמאי ביטל את דבריה, "התחילה המלחמה".

"עוד פעם?" היא הרימה את קולה, "איזה מלחמה בראש שלך, מה, האיראנים?"

"תגידי לי, איפה את חיה?" ירה לעברה הבמאי, "את לא שומעת חדשות?"

"דווקא שמעתי".

"נו, והמטוס הזה שיירטו, והפיצוצים המסתוריים האלה, וביבי, לא שמעת את ביבי מדבר על בן גוריון? הבן-אדם חושב שהוא צ'רצ'יל ושאנחנו לקראת מלחמת עולם שנייה".

"טוב", אמרה עוזרת הבמאי בהשלמה, "להורים שלי בחיפה יש מקלט, וגם הבית נמצא בצד הנכון של ההר".

"חיפה?" אמר הבמאי, "ועל הטילים מלבנון לא חשבת?"

"אבל אמרת האיראנים, לא?" היא שאלה.

"כולם", הוא קבע, "הולכת להיות פה סאגה".

ישבנו שלושתנו עצובים וניהלנו דיון פוליטי כשאנחנו יודעים מראש שאיש מאיתנו אינו מבין גדול בפוליטיקה, ודאי לא במדיניות של מלחמה ושלום. "זה הכל בגלל כסף", אמרה עוזרת הבמאי, "מה נראה לכם, שהאמריקאים נכנסו למלחמת העולם השנייה בגלל שהיה אכפת להם מהיהודים?"

"נכון", הסכים הבמאי, "אבל גם פרל הארבור".

השתמשנו בביטויים ששמענו בחדשות, דיברנו על ציר איראן-סוריה-חיזבאללה. חזרנו כמה פעמים על המילים שיעים וסונים. "הרי איראן", לא זוכר מי מאיתנו אמר, "מאיימת על מדינות המפרץ ועל מצרים יותר מאשר היא מאיימת על ישראל".

"באמת?" מישהו תהה.

"בטח", נראה לי שאני טענתי ואחר כך, "אבל אני לגמרי לא בטוח, זאת אומרת מדברים על צירים אבל אני לא באמת מבין את המשמעות של הדבר".

"עובדה", אמרה עוזרת הבמאי, "הליגה הערבית מחרימה את אסד".

"אבל זה בגלל הזוועות שם, לא?" שאל הבמאי.

"נראה לך?" היא ענתה, "זה הכל כסף, נראה לך שהאמריקאים נכנסו לעיראק בגלל שהיה אכפת להם מהיחס של סדאם לבני עמו?"

ומה הוא רוצה בדיוק, האחמדינג'אד? השאלה עלתה מדי כמה משפטים ואיש לא הצליח לתת תשובה. מה הוא באמת רוצה, חשבתי לעצמי. זאת אומרת, אני מבין את הלגיטימיות בהחזקת נשק גרעיני באיראן בדיוק כפי שאני מבין אותה כשזה נוגע לישראל. אני גם מבין את רצונם של מי ששואפים לשחרר את פלסטין מהכיבוש ואת מי שמתנגד לציונות, ואני באמת מתעב את ממשלת ישראל הנוכחית, את הכיבוש ואת יחסה של ישראל לכל מה שאינו יהודי. את כל זה אני מבין לגמרי, אבל את זה שהבן-אדם מתעורר בבוקר ומכריז שהוא רוצה להשמיד את המדינה אני לא באמת מצליח להבין. נטיתי תמיד להאמין במשפט "אם אתה רוצה לירות תירה, אל תדבר", ותמיד חשבתי שהבן-אדם מדבר דיבורי סרק, וכך אני עדיין מאמין, אבל די, רבאק, זה כבר נהיה מפחיד. בכל זאת, אתה מנהיג של מדינה שאמורה לפחות להיות חזקה, מה אתה מאיים להשמיד את המדינה כל שני וחמישי, בן אדם.

אבל זה לא הגיוני, חשבתי לעצמי כשלחלל החדר נזרקו משפטים כמו, "גם לנו יש גרעין" ו"נראה לכם שיתחילו פה לזרוק אחד על השני פצצות אטום?" זה באמת לא הגיוני, אולי התקשורת מסתירה מאיתנו מידע בסיסי שישלים את התמונה, הרי לא ייתכן שהעולם עדיין בנוי ממנהיגים שיכולים לאיים אחד על השני בגלל גחמות אישיות ומבנה אישיות. ומה יהיה עם האיראנים? יש להם יופי של סרטים דווקא, ואני אומר שלא יכול להיות שעם שעושה כאלה סרטים באמת מעוניין בחגיגה גרעינית.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות לפייסבוק שלכם

"אימפריה", אמרה עוזרת הבמאי, "הפרסים רוצים לשלוט, כמו פעם".

"ופה?" אמר הבמאי, "את קולטת בכלל את ההקצנה הדתית ששוטפת אותנו? איפה את חיה? אתם בכלל רואים חדשות?"

"חבר'ה", ניסיתי לעצור את הדיון שהקפיץ את חרדותי לשיאים חדשים, "יש לנו המון עבודה לעשות. עולים לשידור עוד מעט, בואו נתמקד בעבודה ונודה למי שצריך שלפחות יש לנו עבודה לעשות בימים קשים כאלה".

בדלת נשמעו דפיקותיו המוכרות של המפיק הראשי. "אני מקווה שאני לא מפריע", הוא אמר וסגר את הדלת אחריו.

"לא, אנחנו בדיוק עובדים על העריכה", השבתי.

"טוב", הוא אמר, "אתם יכולים להוריד לחץ. בדיוק הודיעו לי שהשידור של התוכנית נדחה".

"מה?" זעק הבמאי, "למה?"

"משבר כלכלי", אמר המפיק, "כל הטלוויזיה במשבר אמיתי. מה, אתם לא רואים חדשות?"

"דווקא ראיתי", אמרה עוזרת הבמאי.

"זהו זה", החליט הבמאי הג'ינג'י, "מיתון, אנחנו לקראת מיתון, זהו זה, אנחנו אבודים, אנחנו מובטלים".

"יהיה בסדר", ניסה המפיק הראשי להרגיע, "אז מה אתם אומרים? הולכים על מלחמה, אה? זה נהיה רציני".

"פאק אבטלה", קילל הבמאי הג'ינג'י והעביר את ידו בשערו.

"אני אחזור לחיפה", אמרה עוזרת הבמאי, "להורים".

"זה לא הגיוני", מילמלתי אני, "זה פשוט לא הגיוני".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו