שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

בציפורני הרשת החברתית

הילדה התחננה לפתוח חשבון בפייסבוק. מאז אין לי חיים

סייד קשוע
סייד קשוע
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
סייד קשוע
סייד קשוע

זהו, אני מוכרח להתנתק מהפייסבוק הזה, אני לא יכול להמשיך כך. על מי אני עובד? אני יושב בעבודה ובמקום להתמקד בכתיבה אני נכנס לפייסבוק כל דקה כדי לבדוק מה השתנה שם ואם קרה בעולם משהו חדש שחלילה פיספסתי בדקה שעברה. גם בלי הפייסבוק המצב היה קשה למדי וכניסה לאתרי חדשות היתה לסוג של התמכרות, אבל עכשיו זה באמת עבר כל גבול.

לפני כחודש בערך גמרתי בלבי שאני מתנתק, ואני לא מתכוון לצאת באופן זמני, אלא למחוק את החשבון לגמרי, להעלים אותי ולא להותיר אפשרות לחזור אליו לעולם. ההחלטה אז נבעה מהעובדה שבפייסבוק אני לומד דברים על עצמי: זה התחיל מאיזו עצומה באשמת הפייסבוק, ואחר כך התפתח להשמצות אישיות. החלטתי שאני לא רוצה לדעת בכלל מה כותבים עלי בפייסבוק המטומטם הזה והתחלתי לחפש אחר הוראות ההתנתקות. התנתקות תמידית, מחיקה טוטאלית של החשבון שלא תותיר לי אפשרות לחזור לשם גם אם גופי ירעד, אזעק לעזרה ואשרוט את בשרי בציפורני עד זוב דם. ובאמת יש הוראות להפסקת החשבון, ומילאתי אחריהן בקפידה. ועל מנת שלא אוכל לחזור גם אם אתפתה, החלפתי את הסיסמה ברשימה ארוכה ואקראית של אותיות ומספרים שהעתקתי על פיסת נייר שלאחר וידוא ההתנתקות שרפתי במאפרה.

חמש דקות עברו מאז אותה התנתקות שהייתי בטוח שהיא סופית עד שנזכרתי שקבעתי עם שני מרצים, ושני סופרים בארצות הברית ובהולנד דרך הפייסבוק שהיה אמצעי הקשר היחיד בינינו, לא כתובת מייל, לא טלפונים ולא שום דבר אחר. הבנתי שעשיתי טעות איומה כשהתנתקתי לפני שעידכנתי אותם, או לפחות קיבלתי מהם כתובת מייל. לא היתה לי שום תקווה כשניסיתי לחזור לחשבון שלי ולהפתעתי הפייסבוק שאל שתי שאלות קלות למדי ובישר שמיד ישלח סיסמה חדשה למייל שלי, בעזרתה אוכל להחיות את חשבוני מחדש, וזה באמת מה שקרה. ומאז אני שוב מכור קשות.

איור: עמוס בידרמן

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות לפייסבוק שלכם

כל הפייסבוק הארור הזה התחיל בכלל בגלל הילדה שלי. תקופה ארוכה סירבנו לתחנוניה לפתוח חשבון פייסבוק. "לכל הילדים בכיתה יש", היא בכתה יותר משנה שלמה עד שנכנענו, כמובן. כמו הורים טובים ודואגים הסכמנו בתנאים, ורק לאחר הרצאה ארוכה על כללי זהירות וסכנות שאורבות לילדים בגילה באינטרנט בכלל ובפייסבוק בפרט. חבר מבין דבר אמר בזמנו שעלי לפתוח חשבון בעצמי ולהיות חבר של הבת שלי כדי לפקח על מעשיה, ולעקוב אחרי רשימת חבריה, וכך עשיתי. מאז אני בפייסבוק. אלא שבניגוד לילדה, שכולי תקווה שהיא ממלאת אחר הוראות האזהרה, ואנחנו מנסים להקפיד שלא תגלוש יותר משעה ביום, ומטיפים לה מדי פעם על הסכנות שבהתמכרות לאינטרנט, אני התמכרתי לגמרי ולא ממלא אחר הבסיסי שבכללים שהכתבתי לילדה שלי. אני גולש בממוצע 10 שעות ביום, ומאשר את כל מי ששולח לי הצעת חברות, עם עדיפות לאלה שנראים חשודים, מסוכנים וערומים. אני קובע עם זרים מוחלטים בפייסבוק ונפגש עמם, ורק במזל, אני מקווה, לא הסתבכתי בפלילים.

אז זהו, עכשיו, בשבוע שירושלים חגגה את איחודה, בשבוע שבו מארק צוקרברג התחתן, הגיע הרגע לפרוש מהפייסבוק לתמיד. חבר שמבין במחשבים סיפר לי שיש כתובת אליה אני צריך להגיע, שם אמלא אחר כמה הוראות שיבטיחו למחוק אותי מהמערכת לתמיד. ולא בגלל נוכלים כמוני אני מנסה שוב להתנתק, ולא בגלל השמצות בגנותי שאי אפשר להימנע מלהיתקל בהן. אלא בגלל כאב הלב והמידע האינסופי שחברי שוקדים ללקט ולהביא לפתח מסכי. אני כבר לא יכול לראות את תמונות הזוועה מהשטחים, מסוריה ומיתר חבלי ארץ נדכאים, אני כבר לא יכול לספוג את כל המידע הזה על עוול ופשעים. גם החדשות באמצעים הישנים היו יותר מדי בשבילי, ועם הפייסבוק זה הפך לסבל קבוע וייסורים מתמשכים. כן, גם אני איני מסוגל לספוג את הכל ומעדיף לצנזר במידה כזאת שתאפשר לי להמשיך באשליית החיים הסמי-שגרתיים.

אני יודע שהשבוע היה יום ירושלים, ואני יודע שמעשיהם של רוקדי הדגלים וההתרסה בעיר העתיקה הם נוראים, אבל עדיין לקבל בכל דקה תמונות חדשות של סוסים דוהרים לעבר מפגינים יהודים וערבים היה קשה למדי בשבילי. אני יודע שמתנחלים ירו בצעיר פלסטיני לעיני החיילים, אבל אני לא רוצה לראות אותו מדמם בעוד תמונה ועוד תמונה כשהוא נישא על ידי בני משפחתו וחברים. אני לא רוצה לראות את אותו חייל רודף אחרי ילד בן 10 בירושלים המזרחית. אני לא רוצה לראות את המבט שלו, אני לא רוצה לדעת איך הוא נראה, אני לא רוצה לדעת שאנשים כמוהו קיימים בכלל. אני לא רוצה להתעורר מדי בוקר ולגלות תמונות של חיילים שפורצים לבתים בהם ישנים ילדים קטנים. אני לא רוצה לראות, אני לא רוצה לשמוע, אני לא רוצה לדעת. אני רוצה לעצום עיניים, אני רוצה להכחיש, אני רוצה לשרוד לכל הרוחות או לכל הפחות לחזור לישון בלילות.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ