בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ערבי, צה"ל קורא לך!

סוף סוף התגשם החלום: אמהות מאום-אל-פחם יזכו ללוות את בניהן לבקו"ם

246תגובות

מעולם לא הסתרתי את חלום הילדות שלי להיות טייס קרבי. תמיד חלמתי על 16-F, בומים על קוליים, סאלטות נמוכות מעל בית אהובתי בטירה, משקפיים שחורים ומדים מגוהצים שיחמיאו לגזרתי המושלמת. אני זוכר שהורי הבטיחו לי בהיותי ילד קטן, שעד שאסיים תיכון, תקום מדינה ואם רק ארצה אוכל להיות טייס. לא שהבנתי מה זה מדינה, ולמה בכלל צריכה עוד אחת לקום, הרי בבית הספר אמרו שאנחנו חיים כבר במדינה, אבל סמכתי עליהם, והמשכתי לחלום על עצמי קורע את השמים הגדולים.

לא הצלחתי להגשים את חלומי אך נחמה גדולה הציפה אותי בימים האחרונים תודות לאל, לממשלה ולמאהל הפראיירים, נוכח הידיעה שילדי יכולים להשיג את כל מה שאני פיספסתי. אני כבר רואה את עצמי בטקס סיום קורס טיס של ילדי מזיל דמעה יחד עם משפחות הצוערים מקלנסוואה וג'סר א-זרקא, ואיני יכול לעצור את הדמעות שזולגות מעצמן כשהילדה שלי מקבלת כנפיים, ואחר כך צוהלת ומשליכה את הכובע יחד עם עמיתיה הטייסים גבוה לשמים.

אני מתנגד לשירות לאומי או אזרחי באופן כללי, ולא חלילה בשל הסיבות שהערבים מונים כגון שוויון זכויות ושטויות מהסוג הזה. בעלי פרופיל נמוך כמובן יכולים להתנדב בבית החולים המקומי, בבתי האבות ובשפע מנגנוני שירותי הרווחה והבריאות הקיימים בכל כפר ערבי. אבל אם כבר חלוקת נטל אז עד הסוף. אם כבר שירות, אז רק צבאי. כשאני נשאל תכופות לאחרונה, "אז מה אתה אומר על גיוס הערבים לצה"ל?" אני עונה ללא היסוס, "רק תנו לנו כבר נשק".

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות לפייסבוק שלכם

אני יודע שחלק מהקוראים הערבים לא יאהבו את מה שאני כותב כאן, אבל תמיד האמנתי בכנות, ולעולם דבקתי ביושר האינטלקטואלי. חלק מהתגובות הנרגזות של כמה מהערבים יהיו ודאי בשל העובדה כי עדיין אינם מוכנים להיפתח, ומסרבים להודות בעובדות שכולן זועקות - שחוק שירות חובה לערבים יביא רק קדמה. גיוס הצעירים הערבים לצבא ההגנה יביא אך נחת ושלווה.

ייתכן שהעניין יהיה קשה בהתחלה ואולי לא כל הערבים יסתדרו ביחידת הכלבנים, גם חיל הים עלול להיות מסוכן, ואני לא בטוח כמה ערבים ישרדו קורס צלילה של השייטת. אבל עדיין, יש אינספור יחידות נבחרות שאנחנו יכולים להשתלב בהן בקלות יתרה, ואני לאו דווקא מתכוון רק ל-8200 או לסיירת דובדבן, שעל היתרון שלנו שם אין עוררין.

רק אטומי לב וחסרי דמיון אינם מבינים כמה יהיה גיוס הערבים דבר נעלה. אוי, כמה נפלא, אני רואה את הכביש הראשי של טירה בימי שישי. אני כבר רואה את צעירינו העייפים והגאים מגיעים הביתה לחופשה קצרה, יורדים בתחנות האוטובוס של אגד שנמצאות בכל פינה ומתקבלים בחיבוקים של אמהות דואגות ואבות גאים. אני כבר מדמיין את אשתי מוסרת ד"ש ב"קולה של אמא" לבן שנשאר שבת בבסיס סודי אי שם בדרום. בשעת ערב, לאחר מנוחה וארוחה דשנה ייצאו להם גיבורינו לבלות בעיירה השלווה. הם ילבשו אזרחי בדרכם לתיאטרון, יש הנחות בתיאטרון של טירה לחיילים. כך גם בקולנוע המקומי. הם יתלבטו קשות, הצעירים שלנו, ויהיה להם קשה לבחור בין בילוי בפאב המקומי, או שמה הופעה בבית האופרה, בסוף ילכו על השניים. אויש הצעירים, אני אומר שייהנו להם מהחיים כל עוד הם יכולים.

ובימי ראשון, רציפי הרכבת, במיוחד המרכזי בנצרת, והשני בגודלו באום אל-פחם ישקקו חיים, נשיקות וברכות, פרחים ובלונים. "תשמרו טוב טוב על עצמכם", יברכו ההורים והחברים, "ותזכרו, לא משנה מה תראו, הוכח שאין כיבוש בשטחים". כאות הזדהות, אתחיל לעשות מילואים, אהיה חבר בוועד למען החייל ואנהל את השירותרום באזור המשולש. אהפוך את בית החייל בג'לג'וליה לחמ"ל רציני, עם הפעלות לילדים בבריכה המקורה ותחרויות באולם ההתעמלות החיצוני.

אני לא אומר חלילה שהכל נפלא בצבא, ואני יודע כמה זה עלול להיות מתיש לילדינו. בכל זאת, מדי פעם הם יצטרכו לירות באיזה בן דוד, לבעוט לילד ערבי בצלעות, ולהרוס כמה בתים עם דחפורים, שלא לדבר על מטווחי הירי שבהם יצטרכו לירות בדמויות של חבושי כאפייה. בכל זאת לא נעים לירות באבא שלך, אפילו אם היית רוצה לפעמים.

אבל כשאני מסתכל על התמונה המלאה, אני רואה מדינה שנותנת את כל כולה למען בניה הערבים, מקימה אינספור יישובים חדשים, מוצאת פתרונות לצפיפות ולתעסוקה, קוראת לבניה, ערבים ויהודים כאחד, לאכלס את הגליל הנפלא שלנו ונותנת תמיכה כלכלית ונפשית להפרחת השממה בנגב. עובדה: עד לא מזמן היתה פרסומת שלפיה לא מסוכן להעסיק אקדמאי ערבי.

אני באמת לא מבין מה הערבים רוצים. האם לא הגיעה השעה להודות למדינה, להודות לאל שאינם חיים בסוריה, שם טובחים בני אותו עם זה בזה, שם מתעללים בילדים מבני העם שלהם? זה באמת מה שהם רוצים? האם החיים כאן בסופו של דבר אינם פי מיליון יותר טובים? עם כל הכבוד, כאן אנחנו מתעללים רק בבני עמים אחרים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו