בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רווח שטות


יש לי מכונית מנהלים מפנקת, אז איך זה שאני עדיין מרגיש כמו פועל?

47תגובות

רעש של נקישות הגיע לאוזני באותו בוקר אחרי אחד החגים שבהם הסעתי את הילדים לבתי הספר. בהתחלה קיוויתי שמקורו במכוניות שנסעו לצדי ואין לו קשר לרכב שבו נסעתי. כשהרעש התגבר עם כל לחיצה על הגז, התבדתה התקווה ואני סגרתי את חלונות הרכב, וקיוויתי שמדובר באבני חצץ שננעצו בין חריצי אחד הצמיגים ובוודאי ייחלצו בזמן הנסיעה. כשהורדתי את ילדי בבית הספר, בחנתי את האוויר בצמיגים, אפילו בעטתי בהם קלות כדי לוודא שהכל כשורה. העפתי מבט על ארבעת הצמיגים ולא ראיתי שום דבר חריג. אלא שאותו רעש של נקישה נשמע שוב מיד עם היציאה מהחניה וליווה אותי כל הדרך לעבודה. הדלקתי רדיו בשביל לפתור את הבעיה, והדיווחים על מצב המשק רק החמירו את תחושת הסכנה. חשבתי על העיתון, על חברת ההפקה, על הוצאת הספרים, ופתאום הכתה בי ההבנה שמעולם לא עבדתי במקום רווחי. שבכל המקומות שבהם הייתי היו קיצוצים, הפסדים וחובות אדירים.


כל המקומות שבהם עבדתי שידרו תמיד תחושה של חורבן קרב, ותהיתי איך מרגישים אנשים שעובדים במקומות רווחיים, איך מרגישים אנשים שהבוסים שלהם מכנסים אותם ובמקום לספר על העסק הקורס, מחמיאים להם על העבודה, ההשקעה הגדולה והכישרון האדיר. בוסים שאומרים משפטים כגון, “בזכותכם יקירַי, בזכות עבודתכם הקשה, אנחנו חברה מצליחה ומרוויחה”. “זה כל כך לא נעים”, אמרתי פעם לידידה קרובה מעולם התקשורת, “אני מרגיש אשם”.


“עשה טובה”, ענתה הידידה, “בפעם הבאה שיש ישיבת קיצוצים, תסתכל באילו מכוניות המנהלים נוסעים, נסה לחשוב באילו בתים הם גרים”.


זו הנסיעה הראשונה שאני עושה ברכב החלופי שקיבלתי עם כניסת החג. רכב החברה שלי התחיל לעשות בעיות כבר לפני שבוע. תחילה נדלקה נורת אזהרה בצורת מנוע שנכבתה מעצמה, ונציגה שענתה לטלפון בחברת הליסינג הבטיחה שאם הנורה נכבתה אז אין תקלה. יומיים לאחר מכן בדרך לעבודה התחיל הרכב לקרטע ואיים לשבוק חיים. “לעצור עם האוטו בצד”, אמרו בחברת הליסינג אחרי שעצרתי עם האוטו בצד, “גרר יגיע תוך שלוש שעות מעכשיו”.


הגרר אכן הגיע שלוש שעות אחרי איזושהי שעה באותו יום, חבר מהעבודה הסיע אותי לחברת השכרת הרכב ושם נתנו לי רכב חלופי עם פח דפוק. “זו אותה קטגוריה”, אמרו בחברה כשהתלוננתי על מצב החלופי, ואני ניחמתי את עצמי שמדובר בכמה ימים שבסיומם אקבל את הרכב שלי בחזרה. ובאמת, כבר יום למחרת התקשרו מחברת הליסינג, דיווחו שהתקלה תוקנה, הביאו לי את רכב המנהלים בן השנה שלי עד הבית, ולקחו את הפח העקום בחזרה. אלא שכבר בנסיעה הראשונה לקניות שלפני כניסת החג הרכב שב לקרטע, רעשים איומים עלו מהמנוע ותיבת ההילוכים התמסרה בין המהלך הראשון לשני בלבד, בלי לשקול הילוכים אחרים. “לעצור עם הרכב בצד”, אמרו לי מחברת הליסינג, “גרר יגיע תוך שלוש שעות עם רכב חלופי”.


“אבל”, ניסיתי לצעוק בנימוס על נציג החברה שענה לי, “אני מבזבז יותר זמן על רכב שהרעיון מאחוריו הוא לא לדאוג לרכב”.


“אדוני”, ענה לי באותו יום הנציג, “גם אם זה היה קורה למנהל שלי, הייתי אומר אותו דבר: גרר יגיע תוך שלוש שעות מעכשיו”.


הגרר הגיע תוך שלוש שעות, לקח את האוטו שלי ובמקומו קיבלתי עוד רכב חבוט שכבר בנסיעה הראשונה היה ברור שיש לו תקלה בהגה, שלא לדבר על נקישות בצמיגים. כשהגעתי לחניה של משרדי ההפקה בחנתי שוב את הצמיגים והנה זה היה שם - ראש בורג נעוץ בצמיג השמאלי הקדמי. “אדוני”, ענה לי נציג חברת הליסינג, “יהיה קשה להוכיח שקיבלת את הרכב עם הבורג, ייתכן מאוד שהוא ננעץ ברכבך עם הנסיעה אף שמדובר כדבריך בנסיעה ראשונה הבוקר”.


“אני לא מבין”, ניסיתי שוות לקולי נימה של איש חשוב, הרי המכונית שלי עונה להגדרה רכב מנהלים, “מה אתה רוצה שאני אעשה?”


“אני אשאל את המנהל הטכני”, ענה לי הנציג שחזר אלי אחרי עשר דקות, “המנהל הטכני אומר שדווקא יש דרך להוכיח שהבורג היה שם קודם. צריך לבחון את ראש הבורג, אם הוא שחוק אז אולי באמת ככה קיבלת את הרכב החלופי, וזו אכן אחריות שלנו, אבל אם הוא עדיין חדש אז כנראה שהוא ננעץ בצמיג עם תחילת הנסיעה שלך. מה אתה אומר?”


“אני אומר שכנראה לא הבנתי בכלל את הרעיון של ליסינג תפעולי”, עניתי בחוסר סבלנות.


“אז לשלוח אחראי לבדוק את ראש הבורג?”


“לא”, עניתי וניתקתי בחמת זעם. “מה קרה?” שאל המפיק שנכנס לחדר שלי וראה עד כמה אני עצבני.


“חברת הליסינג”, אמרתי לו, “על מה כל הכסף הזה שהם לוקחים?”


“אה”, הוא ענה ועשה בידו תנועת ביטול, “דווקא חברות הליסינג בקשיים כלכליים”.


“באמת?” לא האמנתי, “אפילו הם?” ולבי נכמר על הפקיד בחברה המפסידה שצעקתי עליו.


“ללא קשר לבורג”, אמר הבעלים של הפנצ’רייה, “הצמיג הזה גמור. לא בטיחותי”.


“רק תתקן את התקר”, אמרתי לו ואני לא יודע מאיפה בא לי האומץ לשאול, “תגיד, העסק הזה רווחי?”


“רווחי? אחרי מס ושכירות בקושי נשאר לי לסגור את החודש”, הוא אמר, “אי אפשר לחיות פה יותר”.


“שלך, המרצדס?” שאלתי והצבעתי על מכונית גדולה בצבע שחור שחנתה בצל.


“כן”, ענה הבעלים כשחיוך של גאווה עולה על שפתיו, “יפה, לא ככה?” 




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו