החיים כארנב

מחברי משלים ואלגוריות נהגו להשתמש ביצורים פרוותיים שונים על מנת להסוות ביקורת חברתית ופוליטית נוקבת. תרגום מחודש לעברית של הספר “גבעת ווטרשיפ” מאת ריצ’רד אדמס מספק הזדמנות להיזכר בצורה ספרותית שכמעט פסה מן העולם, אך עודנה נושכת

נועה מנהיים
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נועה מנהיים

חזירים קפיטליסטיים, נמלים עמלניות ושועלים ערמומיים כיכבו מימים ימימה כגיבוריהם של משלים, אלגוריות פוליטיות וסאטירות נושכות ונובחות. המשל הוא אחת הצורות הקדומות ביותר של ספרות עממית, וממשילי המשלים הלכו תמיד על הקו הדק שבין נביא זעם לליצן חצר, מחביאים במיומנות את לשונם החדה מאחורי ביבר שלם של צרצרים וצפרדעים, אריות וארנבים, מרחיקים את עדותם כדי לקרב את לב שומעיהם.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ