אווה אילוז |

איך למדנו לציית ושכחנו להתנגד

מדוע עמים נותנים את הסכמתם למשטרים פוליטיים שגורמים להם לחיות במצב של שעבוד? ואיך יכול אדם לשכוח את עצם השאיפה לחירות? זה הכל עניין של הרגל - והגיע הזמן שהישראלים יאמנו מחדש את שריר ההתנגדות שלהם

אווה אילוז
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אווה אילוז

אטיין דה לה בואסי ‏(La Boetie‏) נולד ב–1530; המוח המבריק הזה היה עלול להישכח בקלות בין דפי ההיסטוריה, אלמלא היה ידידו האהוב של מישל דה מונטן הצרפתי, מחברן הנודע של ה”מסות”, ושמו אכן שרד הודות לידידות זו. ב–1548, והוא בן 18, כתב ספרון בשם “מסה על ההשתעבדות מרצון”. הטקסט נראה כאילו נכתב כתרגיל אקדמי, על פי מיטב המסורת של הכתיבה ההומניסטית במאה ה–16. אך השימוש באזכורים יווניים ורומיים היה חלק מתחבולה, שנועדה להגן על לה בואסי לקראת מטרה רדיקלית הרבה יותר: לתקוף את מוסד המלוכה ולהעלות רעיונות חדשים ומשלהבים על טבעם של הריבונות והכוח הפוליטי. המלך פרנסואה הראשון החליט באותה תקופה לאכוף ללא רחמים את גביית המס על המלח, שנקרא “גאבל” ‏(Gabelle‏), מס בלתי אהוד שלא רק אילץ את הציבור לשלם יותר על צריכת מלח, אלא גם אילץ אותו לרכוש את המלח החייב במס. סמוך לתקופה שבה כתב לה בואסי את חיבורו המפורסם פרצו מרידות נגד המס, שדוכאו באלימות בידי צבא המלך ועוררו אי נוחות בקרב בני האצולה המקומית ומעמד הבורגנות, בשאלת כוחה הגובר של המלוכה ‏(מרד שדוכא הוא עדות לעיקשותו של הכוח שכנגדו פרץ‏).

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ