ג’ליס רחמן
איאון

“אני צעירה מכדי למות”, אמרה המטופלת שלי. “ילדַי עדיין קטנים. הם זקוקים לי”. הסברתי לה שהתקף הלב שעברה אין פירושו שהיא עומדת למות. זיהינו אותו מוקדם. במהלך הדקות הקרובות היא תצונתר לצורך הסרת קריש הדם בעורק הלב, ולפני כן התחלנו בטפטוף ניטרוגליצרין ובעירוי של מדלל דם. אבל הבנתי את הפחד שלה. נשים בריאות בתחילת שנות ה–40 שלהן לא אמורות לקבל התקף לב. היא לא סבלה מעודף משקל, מעולם לא עישנה, לא היתה לה היסטוריה של לחץ דם גבוה או כולסטרול ואיש ממשפחתה לא סבל ממחלות לב. בדרך לחדר הניתוח, כשהיא מובלת בכיסא גלגלים, היא אמרה שהכאב בחזה הוקל. היא ניסתה להיות אמיצה, אבל יכולתי לראות את הדמעות בעיניה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ