הברבור יוצא מהארון

היצירה שסימנה יותר מכל את הדיכוי של האשה במאה ה-19, כמו גם את הדיכוי של רקדנית הבלט, הפכה לסיפורו של הבלט ההומוסקסואלי, על ההעזה והפחדים שבו

טל לוין
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
טל לוין

היה זה ב–27 בינואר 1895, כאשר התייצבה הפרימה בלרינה פיירנה לינאני בחזית הבמה, כשלפניה המשימה האימתנית לבצע 32 סיבובי פוּאַטֵה ‏(סיבובים מהירים על רגל אחת‏) ללא הפסקה. אף שעמדה בהצלחה באתגר הזה שנתיים קודם ב”סינדרלה”, ההצלחה הפעם היא זו שאמורה היתה להבטיח לה את מעמדה ככוכבת ענקית. לינאני לא איכזבה את מעריציה, וכשסיימה את הסיבוב ה–32 הקהל יצא מגדרו. במידה רבה, המבחן הפיזי הקשה הזה מסמן את סיפורו של “אגם הברבורים”, שנוצר בגרסתו הראשונה שני עשורים לפני כן. הבלרינה הנדרשת לגלם שני תפקידים - ברבור לבן וברבור שחור - עומדת בפני משימה כמעט בלתי אפשרית מבחינה טכנית, הדורשת ממנה לבלות דקות ארוכות על קצות האצבעות. בד בבד, הבלתי אפשריות הזאת שזורה בסיפור הבלט עצמו. לינאני היתה הברבורה המושלמת, ואפשר שהיה לה חלק בהפיכת הגרסה של הכוריאוגרף מריוס פטיפה לנודעת מבין העיבודים הבימתיים ליצירתו של צ’ייקובסקי.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ