איך עקף הדגדגן את האקדמיה ללשון העברית

שנים עמדה האקדמיה בהתנגדותה הנחושה למילה השובבית, עד שברגע של היסח הדעת מצאה זו את דרכה לעברית

אילון גלעד
אילון גלעד
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אילון גלעד
אילון גלעד

ב–1533 ישב המתרגם נתן המאתי בחדרו ברומא, קולמוס בידו והוא רכון מעל קאנון הרפואה - הטקסט הרפואי החשוב ביותר בימי הביניים שחובר על ידי הרופא הפרסי אבן מנזור - גירד במצחו וחשב: כיצד יתרגם את המילה דע'דע' ‏(הנהגת כ"דגדג"‏) לעברית?

למילה הערבית היתה קונוטציה מינית; "בהקשר של ערוות אשה וזולתו: לעורר" - נכתב במילון "לסאן אלערב" של אבן מנטזור שראה אור 11 שנים אחר כך. אבל בקאנון ובכתבים ערביים שבאו אחריו קיבלה המילה משמעות כללית יותר - דגדוג - והיא מופיעה כך לראשונה בתרגום של המאתי, לאחר שנואש מלמצוא מילה עברית והחליט להתפשר על תעתוק המילה הערבית. המילה אמנם חודשה כבר אז, אבל השימוש בה היה מוגבל לכתבים רפואיים של התקופה, ועם חלוף השנים נשכחה לחלוטין. היה זה הרב זאב יעבץ שדלה את אותה מילה נשכחת והפיצה ברבים בכתב העת "הארץ" שהוציא לאור ב–1891.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ