יהודיות עריצות עטויות פרווה מתעמרות באברכי משי עדינים

הנובלה הארוטית שכתב ליאופולד פון זאכר־מאזוך זיכתה אותו בקריאת סטייה מינית על שמו, אך האציל הצעיר, בן המאה ה-19, חיבר גם סיפורים קצרים מהוגנים שגרמו למבקרים להשוותו לטורגנייב ולמופאסן, נלחם באנטישמיות ונשבה בקסמו של משיח השקר שבתי צבי

נועה מנהיים
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
נועה מנהיים

המהלך ברחובות הצדדיים, בסמטאות המתפתלות ובחצרות האחוריות של איזמיר במאה ה-17 עשוי היה להיתקל במגוון של פיתויים חושניים הראויים לעיר נמל שוקקת של אימפריה מזרחית. ממאורות חשוכות המגישות נרגילות ריחניות ומקטרות אופיום משכרות ועד לבתי עינוגים המגישים נערות ניחוחיות ונערים יפהפיים.

אווליה צ'לבי, הנוסע העותמאני הידוע, מספר כי הנחשקים ביותר ביניהם היו דווקא הנערים היהודים, שנודעו בחנם הרב ובשחיתות מידותיהם. המאה ה-17 היתה תור הזהב של יהודי איזמיר, אף שהאזכורים הראשונים לקהילה יהודית בעיר מופיעים כבר בברית החדשה, בחזון יוחנן, שם היא מוזכרת בשמה היווני: סמירנה. תחת שלטונו של מהמט הרביעי נהנו היהודים ממידה מסוימת של חופש פולחן, כוננו מערכות חינוך ומשפט עצמאיות ואפילו ייסדו בית דפוס עברי.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ