שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
נטע אלכסנדר
נטע אלכסנדר

״אבא שלי קנה את הבית שבו הוא חי עד היום בברוקלין לפני 46 שנה. בשנה שעברה השכנים התלוננו שהוא מרעיש, והמשטרה דפקה לו בדלת ואיימה לפנות אותו... זה לא הגיוני, הוא היה שם הרבה לפני ההיפסטרים המזוינים שגרים כעת בפוינט גרין״. כך, במונולוג ארוך שכלל אינספור קללות ושימוש תכוף במילים שמתחילות ב–F, תקף בשבוע שעבר הבמאי האפרו־אמריקאי ספייק לי את תופעת הג׳נטריפיקציה המואצת שהתרחשה בעשור האחרון בניו יורק. לי, שנשאל מה עמדתו בשאלת הג׳נטריפיקציה בשיחה עם סטודנטים ממכון Pratt בברוקלין, פצח באופן מפתיע במונולוג נסער, תקיף ואישי מאוד, שבו מחה בחריפות נגד האפליה בהקצאת משאבים מטעם עיריית ניו יורק, שבמסגרתה שכונות ברוקלינאיות זוכות לתגבור משטרתי ובתי ספר ציבוריים נחשבים טובים יותר רק לאחר ש״מבול של לבנים״ עובר להתגורר בסמוך אליהם.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ