ספינת העבדים מגלמת את סיפור העבדות כולו. ראיון עם ההיסטוריון מרקוס רדיקר

ההיסטוריון מרקוס רדיקר מתאר בספרו מציאות יומיומית מחרידה של עינויים, אונס ורציחות על הסיפון. רדיקר מספר בראיון ל"הארץ" על הקשר בין טרור לגזע, הוא מסביר מדוע הוא עצמו העדיף את חברתם של השחורים ובאילו מקרים מותר להשוות בין העבדות לשואה

נירית בן ארי
נירית בן-ארי
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נירית בן ארי
נירית בן-ארי

"האיש סירב לאכול. הוא היה חולה ולא נותר ממנו אלא עור ועצמות. נראה שהוא החליט למות. קפטן טימותי טאקר רתח מזעם ואולי גם פחד שהתנהגותו עלולה לשמש דוגמה ולהתפשט בין יותר ממאתיים השבויים שעל ספינתו, 'לויאל ג'ורג'', שחצתה את האוקיינוס האטלנטי בדרכה לברבדוס ב-1727. רב החובל פנה לנער הסיפון השחור שלו, רובין, וציווה עליו להביא את השוט. זה לא היה 'החתול בעל שבעת הזנבות' אלא משהו גדול בהרבה - שוט להצלפה בסוסים. הוא כבל את האיש והצליף בו. 'מצווארו ועד לקרסוליו, לא נראה דבר מלבד פצעים מדממים', אמר סילאס טולד, ימאי מתלמד ואיש צוות שסיפר את הסיפור כעבור שנים. כל אותו הזמן לא ניסה האיש להתנגד ולא הוציא הגה מפיו, דבר שהרגיז את רב החובל, שכעת איים עליו בלשונו שלו ואמר לו שהוא 'טיקראוו' אותו, כלומר יהרוג אותו, ולזה ענה האיש: 'אדומה' - יהי כך".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ