הגיהנום הוא קובייה: איך הפך הקיוביקל לנוף של חיינו

60% מעובדי המשרדים בארצות הברית מבלים את יומם בתוך מבוך של מחיצות ללא פרטיות. ניקיל סוואל, שכתב ספר על ההיסטוריה של המשרד, מסביר איך התפתחה השיטה הזאת ולמה המשרד הפתוח לא יציל אותנו

מאיה לקר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מאיה לקר

בסרטון ויראלי מ–2008, נראה עובד במשרד המחולק לתאי עבודה (Cubicles) מוציא את זעמו על חפצים - מסך מחשב מתעופף באוויר ונוחת על הרצפה אחרי שהוא פוגע בשולחן - ועל חבריו לעבודה, שסופגים כדורי נייר מקומט וחלקם מתחבאים בפינת החדר. הסרטון, שנראה כאילו צולם במצלמת אבטחה, התברר מאוחר יותר כמתוסרט. אבל כמו הרבה ייצוגים תרבותיים אחרים של סביבת העבודה המוכרת כל כך - רצועת הקומיקס "דילברט", הסרט "Office Space" מ–1999 וסדרת הטלוויזיה "המשרד" - הסרטון מעורר הזדהות מיידית אצל מיליוני בני אדם שימיהם עוברים עליהם מאחורי המחיצות המדכאות של הקיוביקל. ימים שחלק נכבד מהם מוקדש לפנטזיות על ניתוץ מדפסות לא תקינות ונקמה בקולגה בתא הסמוך שהקול הטורדני שלו הוא הפסקול של חייהם.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ