ראיה חותכת

כל גג פלסטיני פתוח לפלישה

חאזם באדר, תצפית מגג בחברון, מבצע שובו אחים, 15 ביוני. 
ווקר אוונס, חזית בית עם מספרים גדולים, דנבר קולורדו, 1967, תערוכה במוזיאון מרטין גרופיוס, ברלין

טל ניב
טל ניב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
טל ניב
טל ניב

1 גרניום שתול בתוך דלי פלסטיק של טמבור. החיילים על הגג. מתחת לקולטן השמש, מתחת לצלחת הלוויין, מעל החדרים והבית. אורבים בשמש, באור. כי המטרה להיראות. לא רק לראות. מחכים. סוקרים. 15 ביוני, מחפשים את השלושה, נערי הישיבה שיצאו בטרמפים, נחטפו. אינם. כל גג הוא תצפית. כר פעולה. לא צריך אישור. עולים. בערב קודם הופעת החרון בשעת צפיית שיא שבה הסביר בנימין נתניהו שרוצים להרוג בנו כל הזמן. כפי שהוא עצמו ניבא. מכת מוות. ולא התחיל ראש הממשלה את הודעתו במילים הברורות — זה עתה שוחחתי עם ראש הרשות ואנחנו עושים מאמצים למצוא, להציל — אלא בקושי גמר בהן וגם כמי שמתיז ראש, הורים אומללים. הקרבה על מזבח. ולמחרת, בשמש, לאור יום, הצילום הזה, הטוב, מרחוק, שאינו מתמקד, כמו בצילומים של ישראלים, בלוחמים בצבעי הסוואה מקרוב, או בקומנדקרים, ומספר את מה שראש הממשלה מכחיש בזעף ובחימה, שכל השטחים התנחלות אחת. ושההכנעה של הצד השני כמעט עובדה גמורה. שהם כבר היו מוכנים לדבר. כי כל גג פלסטיני פתוח לפלישה.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ