פגישה מקרית והכרחית: על חברותם של אלבר קאמי וז'אק מונו

אלבר קאמי וז'אק מונו, שניים מהמוחות המבריקים והבלתי שגרתיים של צרפת במאה ה–20, לא הכירו זה את זה בימי מלחמת העולם השנייה. כשנפגשו בסופה, היתה זו תחילתה של ידידות אמיצה בין שני אנשים שבחרו לעסוק בתחומים שונים לחלוטין

אורן הרמן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אורן הרמן

בסתיו 1970 פירסם הביולוג המולקולרי הנודע ז'אק מונו חיבור עיוני. את הפתיח עיטר ציטוט דרמטי של הפילוסוף היווני דמוקריטוס: "כל מה שקיים ביקום הוא תוצאה של מקריות והכרח".

מונו זכה בפרס נובל ב–1965 יחד עם אנדרה לבוף ופרנסואה ז'קוב על "תגליות הקשורות בשליטה גנטית על סינתזה של אנזימים ווירוסים". כעת היה מנהלו של מכון פסטר, שם גם הגיע עם שני חבריו לאותן תגליות פורצות הדרך. חמשת הפרקים האמצעיים של הספר הצנום היו עמוסים פרטים טכניים על חלבונים אוליגומריים, מבנים טלאונומיים ואינטראקציות אלוסטריות, מה שלא מנע ממנו להפוך לרב מכר: "מקריות והכרח" נמכר בצרפת ב–200 אלף עותקים בשנתו הראשונה, שני רק ל"סיפור אהבה" של אריך סגל. כיצד נעשה ספר מדע רציני ללהיט פופולרי היסטרי? ייתכן שההסבר להצלחה טמון באפיגרמה השנייה, מתחת לזו של דמוקריטוס, שבה ציטט מונו מחיבורו של אלבר קאמי, "המיתוס של סיזיפוס": "השאיפה לגבהים כשלעצמה מספיקה כדי למלא את לבו של האדם", מתחיל הציטוט, ומסתיים במילים "אפשר לדמיין שסיזיפוס היה מאושר".

תגובות