שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
ניר מן
ניר מן

"המלחמה כבר נתנה את אותותיה בארץ ישראל. עוד לא נשמעה אף יריית אבק־שריפה וכבר נפלו מאות קורבנות חללי מגיפות מידבקות שהביאו הנה הגייסות (הטורקיים). רק בא משבר ו'האדם החולה' (טורקיה) הראה כבר את ריקבונו, את חוסר התרבות, את חוסר כישרונו הארגוני". כך כתב בוריס שץ, מייסד בית הספר בצלאל בירושלים, בפרוץ מלחמת העולם הראשונה. בעיצומה של המלחמה הוא הוסיף: "כל המחלה, החולי־רע (כולרה), טיף (טיפוס) הבהרות, בורדם (דיזנטריה), קדחת ושאר מלאכי־החבלה נשכחו מפני הרעב, ורק הרעב הוא שהביא על ירושלים האומללה את כל המחלות האלה... בתי הכנסיות הורידו את כתרי התורה, העטרות והרימונים מספרי התורה, בכדי למכרם לפי המשקל — מכספם עשו ידות לשוטים... את טליותינו חבשו הערביות לראשן, בספרינו הקדושים השתמשו החנוונים לאריזת כל דבר, רצועות התפילין וספרי התורה שימשו עור לסנדלים... את הכל קנו מירושלים הגוועת ברעב בעד פת לחם, ואפילו את בנותיה הטהורות... אמהות מכרו את עצמן בכדי להציל את ילדיהן ממוות... אלפי אלפים מתו ברעב".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ