ראיה חותכת

האב הרחוק והאב העירום

יוליה ברזינה לא זורקת את עצמה, הנועזות תמיד במשורה. 
אצל שחר לב החצר הגדולה בבית ההורים מזכירה סרט אימה

טל ניב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
טל ניב

1 נעלי הפוינט השחורות משימוש לצד כפות הרגליים ועציץ רקפות. אלה זמנים שבהם קשה להתרכז באמנות. בביטוי העצמי הקשור בלמידה. בשבוע שעבר במחלקה לצילום בויצו חיפה, הדיוקן העצמי הזה של יוליה ברזינה מאופק, מדויק, אחד מסדרה של צילומי דברים בגדלים שונים, שתלתה על הקיר, במסגרת דקה ואטבי ברזל. היו שם דיוקן אמה, מבעד לפריחת שקד, לבושה בגדי חורף סרוגים ורכים, גבותיה מרוטות דק דק ויפה; צילום אביה, שנשאר מאחור כשעלו מסנט פטרבורג, פעם מגבו בדירה שלו, ופעם מלפנים בלבוש מלח; צילום של עורף וצמה קלועה חזק ועגילים מזהב; זיקוקים באוויר השחור, ברבורים. ויש גם וידיאו של סבתה, שהשתכרה ונשכבה על הספה. מצחיק. הזרם הזה באמנות המקומית מעניין כל כך. מוצלח. דור של צלמים ובוגרים של בתי ספר לאמנות שעלו מברית המועצות לשעבר כילדים: לא מחקו את הנופים, את הצבעים, צבעי הטבע, את הפנים הרוסיים. ולא מחקו את ההעדפה להעמדה קלאסית, לפיגורטיביות, לאסתטיקה של השלם.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ