דור הכותבים שהביט היישר לתוך עיני האבסורד

זו לא היתה המלחמה האחרונה ובסופה לא חיכתה אוטופיה של אמנים, אבל דור הכותבים של מלחמת העולם הראשונה – ובהם המינגוויי, צ'נדלר וגרייבס – הותירו לנו יצירות שהוקיעו את האכזריות האנושית

נועה מנהיים
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
נועה מנהיים

זה היה עניין של פרינציפ. גברילו פרינציפ. ציוניו של הצעיר העני, החולני, הצנום, היו נמוכים כמוהו ולא איפשרו לו להתקבל לגימנסיה של בלגרד. הוא גם נדחה כשניסה להתקבל למסלול החינוך האלטרנטיבי — ארגוני הגרילה הלאומניים של סרביה. לבסוף מצא את עצמו בשורותיה של "היד השחורה", ארגון הטרור הפאן־סלאבי שהוציא לפועל את ההתנקשות ביורש העצר האוסטרו־הונגרי, פרנץ פרדיננד, בסרייבו. פרינציפ זכה להיות זה שלחץ על ההדק ופלט את הירייה שזיעזעה את העולם ב–28 ביוני, 1914. חודש לאחר מכן פרצה המלחמה הגדולה. אירופה, לכודה ברשת של בריתות הגנה והתקפה, נאמנות ועוינות, החלה לקרוע את העולם לגזרים. אביב העמים הפך לחורף המריבה.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ