ראיה חותכת

מעל המניירה נמצא עץ הזית

זיכרונות של אחרים

טל ניב
טל ניב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
טל ניב
טל ניב

1 כשהלכנו ברחוב המרוצף שלנו, אחרי שכבר השארנו את החתלתול הזעיר בבית, היא ניגשה אל עורב ענקי וניסתה להניס אותו. וכמה אנשים שישבו בבית הקפה ממש צעקו, לא לא, אל תדברי עם העורב, כי עכשיו הוא ירדוף אותך. והיא צחקה. אבל לא ענתה. התרחקה מהעורב הזה. ובעוד כמה שבועות היא תגיד משהו. או תצייר אותו. וכאן, בעבודה הזאת של איתמר פריד, שמוצגת עכשיו בגלריה פיינברג פרוג'קטס בשביל המפעל בתל אביב, תלוי פוחלץ העורב על חוט. ואני חושבת על "ריאליטי טראומה" צילום של אבי גנור שבו היה משובץ בפוטושופ עורב כזה מעל זוגות רוקדים. ובכל מקרה, ההעמדה של העבודה הזאת חשובה מאוד: הנער החיוור — חבר של פריד שכבר הופיע בעבודה אחרת שלו, בים המלח ולצד דג — נראה כאן כנער רועים, והוא מוטל, פקוח עיניים כחולות מאוד. בלי תיקון צבע, בוהות. אבל לא מה שפריד רוצה לומר — מכוון אליו, רומז לו ופועל בהשראתו, כמו ציורי קרוואג'יו וגויה, וגם קופידון ישן, ואפשר שכבר לא־חי — מדבר אלי. גם לא הרמיזה ל"נח" של עדי נס מסדרת "סיפורי התנ"ך" (אם כי אצל פריד נער הרועים צעיר ויפה, ודומה יותר בתנוחתו לנשים שוכבות). מה שמדבר אלי, המדלג מעל צבר־הצהרות, אפילו מעל המניירה ההכרחית בשלב זה למיומנות האסתטית של פריד, הוא זית. מטע הזיתים. וכשצילצלתי אל פריד, שסיים בצלאל ב–2012, ושמטפס שלב־שלב במעלה זיקוק הזהות הצילומית שלו, מצאתי אותו בים. והוא היה נעים, וסיפר שהתקבל ללימודים בלונדון, אבל לא נוסע עדיין. ואמרתי שאני מתעניינת בעבודה הזאת בגלל עץ הזית. ותולדות האמנות. לא בהכרח הבימוי. והוא אמר. כן. הזית. מעניין. ושלח לי מיד כמה לינקים לוואן גוך. כי הוא חשב עליו. מקובל להגיד שככל שהחמיר מצבו של ואן גוך, הוא הרבה לצייר עצי זית משום שהם הרבה יותר אקספרסיביים ומפושטים מאשר ברושים. ובבית היא ציירה, הציירת, את עצמה. ואת החתול. ואשוח.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ