בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הר הבית כתחילתה וסופה של הציונות

קשה לחשוב על העלייה להר הבית במושגים של שיתוף פעולה חילוני־דתי, ועוד יותר קשה לדמיין שותפות יהודית־מוסלמית במקום שבו מבקשים קיצונים להחליף מסגד במזבח כוהני. אבל גם עצם השיבה להר היתה דמיונית עד שמומש החלום הציוני. חלק שני

31תגובות

שלושה ימים בלבד עברו מהרגע שהכריז מוטה גור ש"הר הבית בידינו" ועד שהרב האשכנזי הראשי, הרב איסר יהודה אונטרמן, כינס את מועצת הרבנות הראשית וקבע שאסור הלכתית לעלות אל ההר. שבועיים עברו עד שהרב עובדיה יוסף פסק שאסור אף לטוס מעל למקום. העמדה שעל פיה קדושת ההר משמעותה איסור בפועל להתקרב אליו היתה חד משמעית. שר הדתות אז, זרח ורהפטיג (מפד"ל), התראיין לתקשורת ואישר שאף על פי שליהודים יש זכות חוקית על הר הבית מתוקף ההיסטוריה של המקום, הוא "מאושר מכך שההלכה אומרת שהבית השלישי צריך להיבנות על־ידי הקב"ה....



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו