ראיה חותכת

סטודיו הגדה המערבית

אדם שעיניו מכוסות וידיו קשורות לא יכול לבקש לא להצטלם

טל ניב
טל ניב
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
טל ניב
טל ניב

1 בהסתכלות ראשונה קשה לדעת אם זו חצובה מימין. אבל זו ירך, שעליה שוכב הרובה. הזירה המצולמת כאן עשויה בכל הצבעים: עיגול האור הלבן סביב ראש הצעיר שעטפו בפלנלית. שכבר נאזק, עוּור, הועמד. שבועיים כמעט למבצע שובו אחים. 26 ביוני. חם אימים. ההקלטה מהמכונית שבה נחטפו הנערים כבר לימדה שמחפשים חללים. וכאן, עוצרים ומעכבים בזמן שמחפשים בבתים. הצלם זיו קורן בא עם הצבא. קיבל גישה, אבל גישה למה? צריך להסתכל: החושך כחול וסגול, והכתם — דם? צבע! במרכז הפריים בדיוק. על הקיר. ומתחתיו, בקו הטפטוף, שקית החטיף צהובה. ולרגלי העצור שלראשו פלנלית — העטיפה מוטלת כחולה. רצועת הכפכף סביב גרביו הלבנים של גלוי הפנים ניתקה. צילום שיש בו ניהול והיררכיה. ויחסים ברורים בין כל מרכיביו: בין מי שמחזיק מצלמה לבין מי שבו מביטים. בין צלו הגבוה הנזרק אל הקיר של החייל השומר, השואל בעיניו שאלה אל מחוץ לתמונה, לבין גופו וצלם על הקיר. ויש הגברה של הקונטרסט בין הצבעים: אדומים, כחולים, לבנים, ירוקים. מכנסיו של העצור גלוי הפנים תכלת עז, מחוזק. החייל מביט אל קורן, אולי אל עבר מפקדיו. מרכיב משקפיים, גבתו זקורה כהה. קיץ, ופניו מכוסים. הוא ממוגן. העציר גלוי הפנים מביט אל שום מקום במיוחד. אפשר להסיק שהוא הופשט והולבש. שכבר נגעו בו והוחלט להשאיר את החולצה עליו. חרב כתפו בולטת מעל שרוולו שרוקן. ראשו של השני, הלבוש יפה, מוטה מעט, באותו אופן שנראה תמיד כשעוטפים בפלנלית.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ