בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למה אנחנו כל כך מפחדים מחולי הנפש?

אף שההבנה את הנפש גדולה היום מבעבר, וחולי הנפש אינם אלימים ברובם, הפכו אלה להיות 
החוליה החלשה ביותר במחרוזת האנושית. מה גורם לנו להרחיק מעלינו את פגועי הנפש ולראות 
בהם את הזר המוחלט? חלק ראשון

123תגובות

במחזה "המלך ליר" טווה שייקספיר את סיפורו של שליט שנסחף בהדרגה אל מחוזות קהות הנפש והשיגעון. לאחר שבתו הראשונה פונה לו עורף ומבזה אותו, הוא חושש שהוא מאבד את שפיותו. הוא מבקש: "הו רק לא להיות למטורף, שמים מתוקים, לא מטורף!" (תרגום: דורי מנור), אך תחנוניו ניגפים אל מול הבלתי־נמנע; הדמנציה ממתינה לו בזרועות פתוחות. בתו השנייה מתנכרת לו והוא מאבד את אחיזתו במציאות. חשוף בסערה הוא זועק לרוח ולגשם: "עשתונותי אובדים לי!" ואז משתבשת דעתו לחלוטין. אנחנו פוגשים אותו בסצנה הידועה, כשכתר פרחי פרא על ראשו...

קבלו גישה מלאה לכל תכני הארץ באתר ובסמארטפון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו