ראיה חותכת

סיפור פראי

שתי משפחות, וכל אחת חריגה בדרכה המופלאה

טל ניב
טל ניב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים2
טל ניב
טל ניב

1 בימים שבהם שלג וטרור פה ובפריז, אני מסתכלת בצילום הנעשה בתוך בית. מסתכלת במשפחה של בועז טל. אני יכולה להישבע שבתו, שבאמצע, מחייכת. משקפיים. קוקיות. ואולי גם בתו השנייה, שמחזיקה יונה, מחייכת מעט. זו ההעמדה של "התמונה החיה", טאבלו ויואנט, של סצנה מתולדות התרבות והאמנות. הקפאתה, ובמקרה הזה צילומה.

הסצנה היא "משפטו של פאריס" ובועז טל, אבי המשפחה, הוא פאריס  הטרויאני. הוא מציע תפוח, כמו בציור של רובנס מהמאה ה–17. תפוח כמו בכל דימוי של בן התמותה פריז בתרבות המערב. והוא מחזיק חרב. לא מקל רועים כמו אצל רובנס. והטלוויזיה דלוקה, ובה דמות בסיטקום מבשלת. ורעייתו, זהבה טל, היא פלס אתנה, אם להכריע על פי ידיה שמעל ראשה, כמו אצל רובנס. לצד כפות רגליה אפשר לראות משקל. בסלון. ומעל ראשה ומעל המשקוף והספרייה אפשר לראות "מדונה וילד". ולמרות שהתפוח מוצע לה, מי שקיבלה אותו היתה אפרודיטה, שכאן מגולמת בבת המחזיקה יונה (אף על פי שהאלה נולדה מהים) משום שהבטיחה לפריז את הלנה. איחודם הוביל למלחמת טרויה. ואפשר לראות שהאיקונוגרפיה, בעבודה, ובדירה עצמה, אינה "יהודית". בהכרח.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ