האם בגין באמת אמר "יש שופטים בירושלים"?

כיצד סומנו שופטים שנחשדו כאנשי חרות? מדוע סוכל מינויו של זלמן שניאור חשין לשופט העליון? 
תשובות מפתיעות לשאלות אלו ואחרות נמצאות בספר חדש שסוקר את תולדות המשפט בישראל

שלמה נקדימון
שלמה נקדימון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים13
שלמה נקדימון
שלמה נקדימון

יעקב טירקל, שופט עליון בדימוס, נושא היום בתואר המכובד של המאתר הלאומי. שמים וארץ נהפכים עד שמושג ההן הנכסף על ידי טירקל והוועדה שהוא עומד בראשה. לעתים, בבוא האישור, נחשפת פה ושם התחלקות כלשהי. לפני 66 שנה היתה זו מלאכתו של פרקליט ירושלמי צעיר ולא ידוע, בשם הרמן — לימים חיים — כהן. במשרדו הקטן, "ב' אמות על ב' אמות", על פי הגדרתו, עסק בעיקר בנושאי מעמד אישי, גירושים צוואות וכיוצא באלה, והוא נקרא אל הדגל. הוטל עליו לשמש מזכיר של ועדת משנה, אחת מכמה, במועצה משפטית נרחבת שעליה הוטל לבנות את התשתית למערכת המשפט במדינה שבדרך. הוועדה "שלו" נתבקשה לרכז את "רשימת השופטים ושופטי השלום אשר יהיו זקוקים לכתב סמכות והבטחת זכותם לפעול מיד עם סיום המנדט". קריאה דקדקנית של 16 מילים אלה תסגיר מיד את הכוונה הנחבאת בהן: ניפויים של שמות לא ראויים. במשקפי ההווה אפשר לתייג את חיים כהן, לשעבר פרקליט המדינה, מנכ"ל משרד המשפטים, היועץ המשפטי לממשלה, שר המשפטים ושופט בית המשפט העליון, כמאתר הלאומי הראשון. הוא הרכיב רשימה של כל העובדים היהודים, 73 במניין, שופטים ופקידים, במערכת המשפט, בתביעה הכללית ובלשכת היועץ לכתר, ועיטר כל שם באפיון אחד או שניים. התוצאה היא חמישה עמודים שיתמנחו בהיסטוריה בתואר "המסמך החסוי".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ