החיבור בין שיגעון לאמת: על תפקיד התעלולן בתרבות ובנפש

כולנו מכירים את דמותו של הכסיל התמים, דובר האמת ופורע הסדרים. מה משמעות העוינות שאנחנו מגלים כלפי טיפוסים כאלה, מה הם מערערים בשלווה הפנימית שלנו ומתי ניתן להם כבוד? חלק שני

גבריאל בוקובזה
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים25
גבריאל בוקובזה

כאשר ילד גדל, אחת מאבני הדרך החשובות בהתפתחותו היא שליטה בעשיית צרכים. ההבנה שמקומם באסלה ולא במיטה או במכנסיים מסמנת את הקבלה של עקרונות המציאות. הפעוט אינו מודע לכך, אך גמילה מהִצטאוּת ומהרטבה מסמלת שחלה הפנמה של כללי התרבות ובעיקר של אחת ההפרדות המרכזיות בתוכה: בין לכלוך לניקיון. בספר "טוהר וסכנה" כתבה האנתרופולוגית מארי דאגלס שלכלוך הוא "חומר שאינו נמצא במקומו" — ביצה על הצלחת היא ארוחת בוקר, אך על העניבה היא לכלוך. נעליים בארון זה סדר, נעליים על השולחן זה בלגן. הלכלוך הוא אנומליה, תוצר לוואי של יצירת הסדר; מה שלא נותר לו מקום לאחר שסיימנו לארגן את העולם.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ