עיבוד קולנועי חדש לסינדרלה ממשיך מסורת של דיכוי הגוף הנשי

סיפורה של הנערה המנוצלת, הנגאלת מחיי שעבוד הודות לנעל אחת קטנה, חוצה זמנים ותרבויות ומאחוריו עומדים מנהגים דכאניים ככריכת רגליים, וגם פטישיזם לנעליים ואובססיה לאובייקטים פאליים. עיבוד חדש של האגדה הקלאסית מראה שגם היום, כדי להיות נחשקת אשה צריכה לחבל בגופה ולהיות כלי קיבול לגבר

נועה מנהיים
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים23
נועה מנהיים

את בת חמש. מאזינה בחצר לשירתו של צרצר כלוא בכלוב קש. אמך קוראת לך להיכנס. רגלייך היחפות מטופפות על הרצפה. סבתא שלך ממתינה ליד הכיסא. בידיה רצועת בד לבנה באורך שלושה מטרים. היא קוצצת את ציפורנייך ואת מכניסה את כפות רגלייך הקטנות לקערה של מים חמים, אדומים מדם חזיר, שבהם צפים עשבי מרפא. את משכשכת את בהונותייך בחדווה בפעם האחרונה בחייך. האשה שילדה אותך וזו שילדה אותה סכות את כפותייך בשמן, ואז הן כופפות את כל אצבעותייך, מלבד הבוהן הגדולה, לכיוון העקב, ומתחילות לכרוך. הבד רטוב וקר והן מהדקות אותו עוד ועוד. את כנראה פורצת בבכי בשלב מסוים, אולי כאשר החבישה ההדוקה שוברת את עצמותייך. אם יש לך מזל הן יודעות את מלאכתן ואת לא תפתחי נמק ותמותי. לאחת מכל עשר בנות לא היה המזל הזה. אבל את נקבה, ממילא אין לך מזל. במקרה הטוב הן יצליחו להגיע, לאחר חבישות חוזרות ונשנות, שכל אחת מהן מהודקת מקודמתה, לכף רגל באורך 15 סנטימטרים, או "לוטוס מוכסף". במקרה הטוב ביותר הן יצליחו להטיל בך את המום הנחשק מכל, "לוטוס מוזהב", כף רגל באורך שבעה סנטימטרים בלבד, כאורך כף רגלו של תינוק שעדיין לא צעד צעד אחד. בלילות, כשריח בשרך הנרקב והכאב אינם נותנים לך מנוח, את רוקמת עיטורי כסף וזהב על הנעליים הזעירות שיסתירו את התחבושות, שבלעדיהן לא תוכלי עוד ללכת, כלובי המשי שלך. את מזכירה לעצמך שגם אמך וסבתך עברו את זה. שהן עושות זאת לטובתך. שהרי ערכך בשוק הנישואים תלוי בכך. לא בחדות שכלך, בטוב לבך, במתק לשונך, בחן גופך או ביפי פנייך. רק באיבר המצומק, המושחת נוראות, המצחין והמגביל שהיה פעם כף הרגל שלך.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ