איך הפך מרטין בובר לקדוש מודרני

מה מסביר את הנהייה המחודשת אחר משנתו של הפילוסוף מרטין בובר, שהיה מנושאי דברו של השמאל הרדיקלי ומאז נשכח, והאם מורשתו האמביוולנטית באמת עשויה להועיל לדמוקרטיה האזרחית

אורי רם
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אורי רם

הבחירות האחרונות תקעו מקל נוסף בגלגליה של עגלת השמאל המקרטעת. את ההגמוניה התרבותית והשלטונית איבד השמאל ב"מהפך" של שנות ה–70; חלום "חברת המופת" אבד בתהליך ההפרטה הכלכלי, שהחל בשנות ה–80 ומיקם את ישראל כשיאנית אי־שוויון; משאת הנפש של "השלום" באמצעות "שתי מדינות" היתה קצרת ימים והגיעה לסיומה עם רצח יצחק רבין ב–1995, והפוליטיקה של הזהויות והמסורות, שהתחזקה עם גל הגלובליזציה, השאירה את הישראליות החילונית מושמצת ונטושה. השמאל, שאבדו לו המאחז החברתי והחזון הפוליטי, מחפש דגלים חדשים וגיבורי תרבות מקובלים. אחד המועמדים הבולטים היום לתפקיד "האב הרוחני" של השמאל הוא הפילוסוף מרטין בובר. ב–2015, במלאת 50 שנים למותו (הוא נולד בווינה ב–1878 ומת בירושלים ב–1965) ניכרת התעניינות חסרת תקדים בדמותו ובהגותו, הנידונות באינספור מפגשים, דיונים ופרסומים.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ