ראיה חותכת

זום אאוט בחדר השינה

למרות שעכשיו אני יודעת איזה תסריט הציגו שלושת המודלים שעמדו בינואר 2015 בסטודיו, עדיין איני רואה את המובן של הבנאליה. לא עלה בדעתי שאני רואה הצגת בגידה

טל ניב
טל ניב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים6
טל ניב
טל ניב

1 האמת המוסתרת לעין כל היא הבגידה, המתוארת בציורים האלה. המעשה־הקיים־כמה־שנרצה, או קלישאתו, המגולמת במילים "תפס על חם" שמתוארת משלוש זוויות, שאחת מהן היא הציור של עלמה יצחקי, שעל פניו חלפתי בתערוכה "פלסטר" שפורקה מאז. חלפתי ונעצרתי וחשבתי על היחס שבין האדם, הגיבור הלבוש, הנעול נעליים, לבין הסצנה, שנגלית לפניו. חשבתי שחילופי דברים בין הגברים חשובים. חשבתי על הכניסה של "האב" הגבר אל הזירה שבה משוחקים יחסי מין ושהבימוי הוא העניין. חשבתי על דברים רבים, ולא עלתה בדעתי "בגידה". והנה, אפילו עכשיו, כשאני מביטה בציורה של נטליה זורבובה — אחד מתשעה ציורים של הסצנה הזאת — עדיין איני רואה את הבגידה לבדה. אני רואה את שמלת־הלילה השחורה־ורודה שוכבת. בובת סמרטוטים על המיטה. ולמרות שעכשיו אני יודעת איזה תסריט הציגו שלושת המודלים שעמדו בינואר 2015 בסטודיו של ארטפורט לפני ארבע חברות הזרם האמנותי "הברביזון החדש"* וחמישה ציירים שהוזמנו לצייר איתן את הסצנה הזאת, עדיין איני רואה את המובן של הבנאליה. לא עולה ולא עלה בדעתי שאני רואה הצגת בגידה משום שאין לי מקום או תפקיד במעשה מהסוג הזה, ואולי מעולם לא היה. לא אפשרי עוד בשבילי להיות במערכת כזאת. ולכן סימפטום המחיקה.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ