שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
אווה אילוז
אווה אילוז

לפני כמה חודשים פירסמתי במוסף "הארץ" מאמר המתאר את מות אבי בידיהם של רופאים ובית חולים שכשלו בעקרונות ובאתיקה של מקצועם ואפילו במה שאנו נוהגים לכנות "הומניות". בעקבות כתבה זו הגיע אלי מספר מבהיל של תגובות מרגשות ומטרידות בעוצמתן. רבות מהן, רבות מדי, אישרו את החוויה שלי והידהדו אותה.

אולם תגובות אחרות התנגדו לאסטרטגיה שבלב המאמר, כלומר לשימוש שעשיתי בחוויה פרטית (שלי ושל משפחתי) בבית חולים אחד, כדי לטעון טענות כלליות לגבי הצורה שבה התרבות הרפואית והחברה הישראלית משקפות זו את זו, בהקהיית האמפתיה ובהפיכת האדישות לשגרה. האם לא פגעתי בעבודתם הקשה של רופאים מסורים רבים בכך שעשיתי הכללה נרחבת כזו? כיוון שהכללה היא אסטרטגיה הכרחית לחשיבה ולבניית טיעונים חשוב להצדיק את השימוש בה. אנסה להסביר מהי הכללה, בעזרת דוגמה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ