המוות לא ימות כל כך מהר

אפשר היה לצפות שבמאה ה–21 האדם יתרווח על כורסה וייהנה מהחיים הארוכים והבטוחים שמאפשרת התקופה. אולם נראה שקרה ההפך וחרדות המוות התגברו. כי למה בעצם למות בכלל?

גבריאל בוקובזה
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים56
גבריאל בוקובזה

התלמוד מספר על רבי אליעזר שהיה שרוי במרה שחורה. ידידו רבי יוחנן נכנס לנחמו ולברר מדוע הוא כה מדוכא. האם משום שלא למד מספיק תורה בחייו? מפני שהוא דל ואביון? כיוון שאין לו בנים? רבי יוחנן ממטיר את השאלות הקשות ביותר ללא הסתייגות, אבל רבי אליעזר פוטרו בלא כלום. זו לא הסיבה. על מה, אם כך, נפלו פניך? ובכן, "על יופי זה שיבלה בעפר אני בוכה" (ובארמית המתנגנת: "להאי שופרא דבלי בעפרא קא בכינא"). שומע רבי יוחנן — שהיה ידוע בין היתר ביופיו הנדיר — ומשיב: "על זה ודאי יש לך לבכות", ושניהם מתייפחים יחד (תלמוד בבלי, ברכות, דף ה', ע"ב). אכן, אין עלבון נרקיסיסטי גדול יותר מההכרה בכך ש"יופי זה" — חיי האדם, גופו ונפשו — יירקב יום אחד באדמה.

תגובות