ראיה חותכת

הציורים של ענבר שריון הם הצהרה על בדידות

הציורים של ענבר שריון הם הזמנה להסתכל על מתעמלת שלא רוצה לספר, אבל בכל זאת מראה. כמה היא מתוחה. מודאגת. מבודדת

טל ניב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
טל ניב

ציורים יחידאים, של דימוי אחד, וגם ספורים, מעטים, כמו זה של ענבר שריון — יכולים להיות אדירים. אבל קשה לדעת אם הם מבשרים גוף יצירה גדול — בקו מינימליסטי, יכולת שכוחה באיפוק — או שהם מה שהם. רק זה. וזהו. עד שתהיה פריצה, או שיכחה. אי אפשר לקבוע. אבל שני התצלומים האלה של העבודות של שריון, המצוירות ללא רקע, כמו סקיצה, מחזיקות שתי נקודות מבט. המבט של מי שמסתכל בהן, והמבט של המתעמלת עצמה, שגם מבטה מתפצל, כי היא מתוארת כמי שרואה את עצמה מבחוץ. במילים אחרות, זהו ציור על בדידות. פעולה (במה שנראה) כחלל ריק.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ