בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גסטרופוביה, קווים לדמותה: מי מפחד לאהוב אוכל?

מזון הוא תרבות; הערצת השפים טובה מסגידה לגנרלים; ואין אדם שאינו זקוק לרגעי מפלט מהמציאות היומיומית. רונית ורד עונה לעפרי אילני, שיצא נגד תרבות הפודיזם, וממליצה על עוד כוסית

32תגובות

דוקטור אלי לנדאו המנוח, איש שאהב את תענוגות השולחן בכל לבו ומאודו, נהג להזכיר תכופות לסובבים אותו שאוכל הוא בסופו של יום (או בתחילתו) — משהו שמחרבנים. לנדאו, ג'נטלמן פולני מנומס שניחן לא רק בכישרון כפיים לבישול אלא גם בידע היסטורי־תרבותי מעמיק בתחום הקולינרי, הצטיין בראייה מפוכחת: מעשה האכילה הוא רגע של הנאה צרופה, מחר ילך מושא ההנאה בדרך כל ביוב ("את כל כספי עלי אדמות השתנתי וחירבנתי", נהג לומר בעליצות, שהצביעה אף היא על טבעו החולף של העונג וסדרי העדיפויות שבחר לחייו). אני מאמינה — ויש יסוד...

קבלו גישה מלאה לכל תכני הארץ באתר ובסמארטפון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו