פרק גנוז מספרו של חיים ויצמן מגלה מה הוא חשב על בן-גוריון

כיצד ייתכן ש"מסה ומעש", ספרו עב הכרס של חיים ויצמן מ–1949, כלל רק ארבע התייחסויות אקראיות 
לראש הממשלה הראשון וחברו לתנועה, דוד בן־גוריון? פרק גנוז מתוך הספר, שהקריאה בו התאפשרה לאחרונה, מראה שלפעמים הנעדר חושף יותר מהנוכח

אדם רז
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אדם רז

באחת מישיבות מזכירות מפא"י ציינה גולדה מאיר שהיא אינה מוצאת טעם בכתיבת זיכרונות. מדוע לעשות זאת? תהתה. את מה שמעניין היא אינה יכולה לספר, ולפיכך זיכרונותיה יכללו רק את הדברים הלא מעניינים. ואמנם, לעתים עצם העובדה שדבר מה אינו מופיע בספר או באוטוביוגרפיה היא סימן לכך שהוא בעל עניין — דוגמת הערתו החכמה של שרלוק הולמס על המקרה המוזר של הכלב שלא נבח בלילה. במילים אחרות, לפעמים ההיעדר אומר דרשני.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ