ראיה חותכת

הבדידות כמצב נתון

השפה של איריס שילר אינה יכולה להיות מנוצלת, למרות שהיא דומה מאוד לשפת־ניצול־נשים

טל ניב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
טל ניב

1 מה היא עושה? מה היא עושה שם? אני לא יודעת. יד שמאל תומכת ביד ימין. היא מחליפה משהו בין הרגליים? אישי. פעולה פרטית. גם עכשיו, כשאמניות ישראליות כבר צילמו את עצמן במיטה שלהן, בטקסים שלהן, התצלום הזה אחר. סגור בתוך עצמו. נועז באמת. מראה. מזכיר לי את עצמי בדירה בג'ורג' אליוט. קמה משינה, שיער סתור. אבל אצלה תלתלים שסורקו והפכו לשיער גדול נפוח. ירכיים חלקות, צרות. פוני. טבעת תלויה על השרשרת שלה. הסדינים לא מותאמים. החזייה פשוטה, כמו זו שהיתה אז בבית עם המרצפות המאוירות, הרוס לגמרי, עד שלא היה טעם אפילו לסייד, שבו היתה מיטה כזאת בדיוק.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ