בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ראיה חותכת

הבדידות כמצב נתון

השפה של איריס שילר אינה יכולה להיות מנוצלת, למרות שהיא דומה מאוד לשפת־ניצול־נשים

10תגובות

1 מה היא עושה? מה היא עושה שם? אני לא יודעת. יד שמאל תומכת ביד ימין. היא מחליפה משהו בין הרגליים? אישי. פעולה פרטית. גם עכשיו, כשאמניות ישראליות כבר צילמו את עצמן במיטה שלהן, בטקסים שלהן, התצלום הזה אחר. סגור בתוך עצמו. נועז באמת. מראה. מזכיר לי את עצמי בדירה בג'ורג' אליוט. קמה משינה, שיער סתור. אבל אצלה תלתלים שסורקו והפכו לשיער גדול נפוח. ירכיים חלקות, צרות. פוני. טבעת תלויה על השרשרת שלה. הסדינים לא מותאמים. החזייה פשוטה, כמו זו שהיתה אז בבית עם המרצפות המאוירות, הרוס לגמרי, עד שלא היה טעם...

קבלו גישה מלאה לכל תכני הארץ באתר ובסמארטפון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו