ראיה חותכת

מתיקותו של הנשיא השוכב על השטיח

אובמה הוא בפשטות אב שאינו אוסר ליהנות, שמצחיק את התינוקת בלי לחוס על החליפה. בלי לחוס על דימויו

טל ניב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
טל ניב

1 הנעליים שלו גדולות מאוד. כמו של למואל גוליבר. מבריקות. והמכנסיים התקמטו מצחיק, בגבעות, והעניבה סגולה. והגרביים שחורים ארוכים. עקב קטן ומרובע, למרות שהוא גבוה. אברהם לינקולן ניבט מהקיר. ריפוד הקטיפה בוהק ושחוק. הנשיא ברק אובמה שוכב על השטיח, בחדר הסגלגל, ומניף תינוקת, בתו של בן רודס, הלבושה לכבוד ליל כל הקדושים בתחפושת פילה מתוקה ונעולה נעלי התעמלות קטנטנות. תצלום לא שגרתי אפילו בין יערות הדימויים הבלתי מתכלים וצומחי־העד של תצלומי אובמה. משום שהוא, הנשיא, שוכב על הרצפה. משום ששום נשיא לא מעז להצטלם שוכב על הרצפה. זה אינו תצלום לסנטימנטלים — למרות שאובמה משחק עם תינוקת. וזהו אינו תצלום לציניים או למהנדסי תדמיות — אלה שנסמכים על סקרים טריוויאליים ואלה שמבססים את דעתם על אינטואיציות או שרלטנות. זה תצלום ההופך את המביט בו למבקר תרבות לרגע, למודע לעצמו, לנהנה. אמנם תצלום מחושב, הלא הוא אינו לבדו, הוריה שם וצלם ואולי אנשי הצוות או הממשל. ובכל זאת, אפקטיבי. מקסים. מלבב. אולי מפני שהוא מצולם כמעט בלי "אמנות" או טיב, אין פרספקטיבה קיצונית (תצלום מזווית נמוכה יותר היה מעצים את גודלו אף יותר), וגם לא דיוק מבחינת מיקומו של אובמה בפריים (ממוקם לימין, רגליו כמעט בחוץ) ואפילו הקומפוזיציה חסרת ייחוד. אין בו כשלעצמו, בתצלום, שום הפניה לאמצעי ההבעה והוא פנוי לנושאו: מתיקותו של נשיא השוכב על שטיח הדריכה מקיר לקיר לרגלי רהיטים ישנים־משומרים בחדר המיושן, המוזיאלי, ומצחיק את התינוקת המחופשת לכבוד ליל כל הקדושים.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ