שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
ראיה חותכת

עבודה מכת-חושים בתערוכה על ולטר בנימין

תוואי האוצרות בתערוכה "ולטר בנימין — ארכיון/גלות" נעשה ברור מרגע לרגע, היחס שבין העבודות המתארות ניתוץ, אקלקטיקה עקרונית ושיטוט לבין סיפור תולדות בנימין

טל ניב
טל ניב
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
טל ניב
טל ניב

1 כשראיתי את הספה הזאת נעתקה נשימתי ומיד רציתי לשכב עליה, ולספר על החלום שבו נתליתי מהרגליים בפיסוק הפוך על קולב. ומיד ידעתי שהספה שעליה חשבתי לא היתה כמובן עיצוב של מיס ואן דר־רוהה, אלא מכוסה בשטיח פרסי שיראזי. הספה הידועה ברחוב ברגאסה 19 בווינה שניתנה לפרויד ב–1890 וגם השטיח הפרסי־שיראזי שכיסה אותה תמיד היה מתנה מאוחרת יותר מבן דודו. ובכל מקרה, הפתאומיות שבמפגש עם העבודה הזאת של חיים סטיינבך בתערוכה "ולטר בנימין — ארכיון/גלות" — שיותר מאשר קראתי, הבנתי, דיברתי עליה בהיותה שם, חשבתי עליה אחר כך — נותרה ימים רבים בראשי, עד שיכולתי להריח את העור שממנו עשוי הריפוד. התערוכה נפרשת על שני אולמות, שולחנות מסמכים מחופי זכוכית מגן שתצלומיהם מספרים את סיפור חיי בנימין, ועבודות מצופפות באולם סמוך, שבו גם קבורה ברצפה עבודת קבע של מיכה אולמן ועל הקיר הענק היפהפיות של דור גז "סטנוגרמות 40 יום", תצלומים שנשחתו של קברים בלוד שהושחתו. אצלו הכל תמיד יפה ונורא מדויק ונקי.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ