ראיה חותכת

כל תצלומי האמהות כולם

אין אלמוניות, וגם לא מצוקה, אלא כוונה ניכרת, שקופה, לתאר 
את הקשר — המסומן כאן כמהופך — של האם והבן כתלות הדדית

טל ניב
טל ניב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים1
טל ניב
טל ניב

1

ממנטו מורי. הגולגולת מצד שמאל, שמונחת בתוך התצלום, בין הסלעים, מושכת את תשומת לבי. גולגולת של פרה. אין קרניים. מזכירה לי את ציורי הגולגולות של ג'ורג'יה אוקיף, שנראות כמו רחם. ככה היא ציירה. את הפרחים כמו פתחי הגוף ואת הגולגולת כמו המבנה הפנימי. ולכן התצלום הזה של שרי לורבר, ילידת 1993 מבאר שבע, שלמדה במכלל ספיר ועובדת כצלמת עצמאית, נוגע ללב. למרות ההעמדה העצמית הדרמטית, המלודרמטית אפילו, של האם — אחותה של לורבר, ציפורה אל רעי — המניחה את ראשה על ברכי בנה, ששמו אהוביה, והקונטרס הצבעוני מדי. לורבר ביקשה לתאר אמהות־לביאות, אמהות יחידות, כפי שכתבה אלי, במסגרת פריים "יפה", והאחות עוזרת לה, ומגישה לה את ההעמדה, תועפות רגש עולה על גדותיו, והבן מישיר מבט בחיוך ילדים מעוקם.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ