נערי הגבעות לא מורדים, הם מחפשים את האותנטיות שאבדה להם

התופעה של נוער המורד בהוריו ומחפש אחר אותנטיות אינה חדשה. נערי הגבעות הולכים בדרך שבה צעדו צעירים החל מהמאה ה-18, אז עלתה האותנטיות כאידיאל. את הצורך להיות "נכונים" יותר מהדור הקודם הם מבקשים לממש לא על ידי בחירה בצד הנגדי, אלא באמצעות הקצנה חריפה של העמדות המקובלות על סביבתם והפיכתן לפונדמנטליסטיות ואלימות

תומר פרסיקו
תומר פרסיקו
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
תומר פרסיקו
תומר פרסיקו

"היה בו בוז עמוק לכל,

כאילו הרע ביותר אשר היה יכול לקרות קרה;

עמד כזר בלב עולם נושם,

נפש תועה שמעולם אחר נפלה...

כל כך נסק מעל,

או גם שקע מתחת

האנשים האחרים איתם הרגיש נידון לנשום"

השורות הללו, שראו אור בפואמה הטרגית "לארה" של ב-1814, מבטאות היטב את הלך רוחו של הגאון הרומנטי המיוסר. עומד לבדו על צוק קפוא הוא בז לכל אשר יראה תחתיו: החברה הבורגנית על הנורמליות הקרתנית שלה, ההמונים אשר נאבקים יום־יום לנתח קצת יותר גדול מהעוגה, העולם המתורבת כולו על משחקיו, כלליו וזיופיו. הוא, הגאון, זר לכל זה. הוא נפל מעולם אחר, ונידון לנשום את אותו האוויר שנושמים הפלבאים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ