בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נערי הגבעות לא מורדים, הם מחפשים את האותנטיות שאבדה להם

התופעה של נוער המורד בהוריו ומחפש אחר אותנטיות אינה חדשה. נערי הגבעות הולכים בדרך שבה צעדו צעירים החל מהמאה ה-18, אז עלתה האותנטיות כאידיאל. את הצורך להיות "נכונים" יותר מהדור הקודם הם מבקשים לממש לא על ידי בחירה בצד הנגדי, אלא באמצעות הקצנה חריפה של העמדות המקובלות על סביבתם והפיכתן לפונדמנטליסטיות ואלימות

22תגובות
נוער הגבעות בריקוד בצעידה משכם ליריחו, 2010. למצולמים אין קשר לכתבה
דניאל בר־און / אי־אף־פי

"היה בו בוז עמוק לכל, כאילו הרע ביותר אשר היה יכול לקרות קרה; עמד כזר בלב עולם נושם, נפש תועה שמעולם אחר נפלה... כל כך נסק מעל, או גם שקע מתחת האנשים האחרים איתם הרגיש נידון לנשום" השורות הללו, שראו אור בפואמה הטרגית "לארה" של ג'ורג' גורדון ביירון ב-1814, מבטאות היטב את הלך רוחו של הגאון הרומנטי המיוסר. עומד לבדו על צוק קפוא הוא בז לכל אשר יראה תחתיו: החברה הבורגנית על הנורמליות הקרתנית שלה, ההמונים אשר נאבקים יום־יום לנתח קצת יותר גדול מהעוגה, העולם המתורבת כולו על משחקיו,...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו