חברות היא הרגש הנשגב באמת

החברות לא ניחנה בדרמטיות הרגשית של הקנאה, בהמתנה החרדה של התשוקה, באכזבה הצורבת של הכמיהה. אבל יש בה עומק, הבנה וחופש. בוולנטיינז הזה, בואו נראה אהבה לידידים

אווה אילוז
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אווה אילוז

לחברַי, הם יודעים מי הם.

יום האהבה הוא ההזדמנות לבחון מחדש את האמת הפשוטה והכואבת שממנה ניסינו להתחמק: ההשראה להמוני שירים ורומנים מסעירים, האידיאל העתיק ביותר של תרבותנו, תכלית חיינו, האהבה הרומנטית, בסך הכל נכשלה. כל מי שעיניו בראשו יכול לראות שהדרך אל האהבה הרומנטית רצופה כמות בלתי נתפסת של השפלות: דייט ראשון מאכזב, סטוצים ריקים, הבטחות שהופרו, מחויבויות פושרות, נסיכים שהופכים לצפרדעים כועסים. וגרוע מכל אולי הם החיים המשותפים שלא נגמרים, ורק ומביימים בכל יום מחדש את התשישות והזעם חסר האונים שלהם. בנוף הנרחב והמגוון של כישלונות האהבה, סטטיסטיקת הגירושים מתקבלת כמעט כהקלה, כאות לכך שיש עדיין כאלה שלא משלימים עם גזר הדין של האומללות הביתית שלהם, שיש עדיין כאלה שלא ויתרו על הכמיהה ועל הפנטזיה (לאלה שממהרים לפרש: אינני טוענת שהאהבה אינה קיימת, אלא רק שלרוב הדרך אליה ארוכה ומפרכת).

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ