בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כתב הגנה על כיכר דיזנגוף המוגבהת

ההחלטה להוריד שוב את כיכר דיזנגוף למפלס הרחוב השיבה את פרצי הנוסטלגיה לתל אביב של פעם ושימחה את שונאי הכיכר המוגבהת. אבל לנוסטלגיה יש נטייה להשכיח חלק מהעבר

65תגובות

לא ממש פופולרי לומר בימים אלה שאתה אוהב את כיכר דיזנגוף הנוכחית. כשפורסמה הודעת העירייה בתחילת החודש כי ההחלטה על ההריסה התקבלה סופית — לאחר ש–61% מתושבי העיר תמכו בכך במשאל טלפוני — נדמה היה שפרץ החגיגות בטוקבקים לא ניתן לעצירה. בפייסבוק אף הוקמה מיד קבוצה לצפייה בהריסה, בדומה לזו שהתארגנה בעת פיצוץ גשר מעריב (גם אם תאריך ההריסה טרם נקבע), והנוסטלגיה לעיר הלבנה בשיאה. לנוסטלגיה, כך נראה, תפקיד מכריע בדיון על עתיד הכיכר. "אני מתגעגע לכיכר הקודמת, אני לא יודע אם לזו אני אתגעגע", אמר הסופר...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו