ראיה חותכת

הכוכב הרווק והאם המיטיבה

ליאונרדו דיקפריו הוא קצת ילד נצחי. ישו התינוק של ליאונרדו דה וינצ'י נראה קצת מבוגר לגילו

טל ניב
טל ניב
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
טל ניב
טל ניב

1

בפקק שנוצר על השטיח המוביל אל המסיבה של מגזין "וניטי פייר" אחרי האוסקר עומד ספיידרמן. טובי מגווייר ואשתו ג'ניפר מאייר מחכים, בהבעת פנים בלתי מאושרת אך מנומסת למראה, שהצלם יצלם את ליאונרדו דיקפריו. טקס האוסקר מאחוריהם, דיקפריו זכה בפסלון לא רק בשל תפקידו הראשי ב"האיש שנולד מחדש", אלא בפועל על הקריירה הקולונועית הנהדרת שלו, אולי אפילו על תפקידו המטורלל כאיש שלא נולד מחדש כלל ולא חמל על דבר ב"הזאב מוול סטריט". דיקפריו, כמו רבים בעבר, זכה בסופו של דבר באוסקר בזכות גילום גבר שנלחם באיתני הטבע, נפצע, כמעט מת וחי בכוח הרצון כדי לנקום ולהיגאל. אבל הד קולה של הסצנה המצחיקה שבה נפל מהלמבורגיני כשק תפוחי אדמה, מסומם עד שיתוק, שלא היתה בה ההתענגות על פצעי הגוף או שאיפה לנסח מטאפורה של הנשגב, הוא שבישר את האוסקר הזה. נאום התודה שלו היה מצוין, רהוט, ללא ספק נלמד בעל פה. הוא דיבר על התחממות כדור הארץ, על מחויבות להצלתו. ואין מקום לציניות. עדיפה פילנתרופיות. תמיד.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ