גבריאל בוקובזה

אהבה ותשוקה נושאות את סימניהם של אושר ותקווה גדולים, אך בו־זמנית, זאת יודעים כולם — את אותותיו של סבל רב מנשוא. מדובר בחוק קיומי קשוח: התחושה הנעלה שאנו מבקשים בכל מאודנו להגשים מכילה ייסורים שמהם היינו רוצים בכל מחיר להימנע. כאשר אהבה ותשוקה נעדרות מחיינו חסרונן צורב, אולם כשהן נוכחות מלווה מצוקה כצל את הטוב שהן מביאות. זו חוקיות שנראית לא הוגנת, אם כי ההיגיון בה פשוט: קשר מממש כמיהה בסיסית לחיבור ובכך מעצים את איכות הקיום. אך סופו של הקשר, גם הטוב ביותר, להסתיים — בפרידה, עזיבה או מוות בלתי נמנע — ובכך כרוך טעם מר. יותר מכך, כאשר אנו בקשר מופעלים בנו בעל כורחנו זיכרונות מכאיבים של נתק, פגיעה או נטישה שחווינו בעבר והדחקנו, בעיקר ביחסים עם הורינו בילדות. כתוצאה מכך, בכל רגע של אינטימיות טמונים זרעי פחד וכאב. עוד לא נולד האדם שהצליח להתגבר על אלה ועדיין להישאר אנושי.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ