ראיה חותכת

חוט התיל העצמי של סשה קורבטוב

סשה קורבטוב עדיין לא ממוקמת לגמרי. זו אינה התחפשות מוחלטת כמו אצל סינדי שרמן, ומצד שני, זו אינה הפקה של דימוי לירי, כמו ההזמנה להתענגות המזוכיסטית של סיגלית לנדאו שניענעה חישוק תיל עד זוב דם

טל ניב
טל ניב
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
טל ניב
טל ניב

"במקרה של רחל הפנטזיה לשתוק או להיות מושתקת היא גם, אף כי לא רק, ביטוי לתשוקה..."

דנה אולמרט, "עבדות ועונג, על ארס פואטיקה ומזוכיזם בשירת רחל"

1

כפות הידיים של סשה קורבטוב קפואות. אדומות. "הרי את רוסייה, איך קר לך?" היא שאלה בעמוד פייסבוק שלה, כדי להציג את העבודה הזאת, אחת מסדרה טובה של עבודות — בפרפורמנס, בהעמדת סצנות פסאודו־תיעודיות במטבח, בעירום במיטה שהוצבה בתחנה המרכזית, בעירום על אבני השפה ברחוב, על השולחן במפעל עיבוד בשר, וגם ביצירת כיסוי הראש הפאן־רוסי, הקוקושניק, כפרויקט גמר בתואר שני בעיצוב בשנקר. החלק העליון הוא קולאז' של "כרטיסי זנות". אובייקט שהוא הברקה מוחלטת, וקורבטוב חובשת אותו בדיוקן שצילמה וננה בוריאן, שותפתה לפעולות אמנות־מחאה, והמבט בעיניה החומות עמוק עמוק.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ