פוליטיקה וכוח: שייקספיר רלוונטי מתמיד

העיבוד החדש והאפל של ג'סטין קורזל ל"מקבת", שעלה לאחרונה לאקרנים בישראל, הוא עדות נוספת לאופן שבו יצירותיו של המחזאי המפורסם בעולם ממשיכות לעצב את תפיסתנו וללוות את תהפוכות הכוח עד ימינו

נועה מנהיים
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
נועה מנהיים

שמו המלא של אותו אחד אשר אין לנקוב בשמו היה מק בתד מק פינדלאך, המכונה "המלך האדום". הוא שלט בסקוטלנד מ–1040 ועד 1057, ועד כמה שניתן להסיק מן המקורות ההיסטוריים של תקופתו, הוא דווקא היה בחור לא רע. "מה יש בשם?" שואלת יוליה על המרפסת שלה בוורונה. ובכן, יש שמות שיש בהם קללה. מקבת הוא אחד מהם. ב–1849 הגיע השחקן הבריטי המהולל וויליאם צ'רלס מקרידי לחופי ארצות הברית, לסדרה של הופעות בבית האופרה של אסטור פאלאס, ניו יורק. בזמן שבו העלה את "מקבת" שלו על הבמה, הציג בעיר השחקן האמריקאי המהולל לא פחות, אדווין פורסט, את אותו מחזה עצמו. העימות בין האנגלי, בן לאומה שרק 66 שנים קודם לכן הוסר עולה מעל הקולוניה, לבין האמריקאי, המייצג את החיים, החירות והשאיפה לאושר, הפך לנפיץ. בהצגה רגמו אוהדיו של פורסט את מקרידי בביצים סרוחות, תפוחי אדמה רקובים ונעליים, וקרעו מושבים ממקומם. מקרידי החליט לבטל את המשך ההופעות המתוכננות, ונעתר להמשיך רק לאחר שקיבל עצומה, שעליה היו חתומים 47 מאזרחיה המכובדים ביותר של ניו יורק, ביניהם הסופרים וושינגטון אירווינג והרמן מלוויל.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ