בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ראיה חותכת

עם הקטנה בלונדון, מדמיינות מחדש

דימוי של נשים מזוכיסטיות, מכורות לכאב, עורר את התעניינותם של דנטה גבריאל רוזטי ובני דורו. 
אצל סינדי שרמן הכל הפוך מזה: היא ביימה את עצמה, היא המביטה נחושה

תגובות

1 מטעמי ביטחון בודקים בתיקים. בכל מקום. האנשים שעושים זאת במוזיאון ויקטוריה ואלברט שומרים על מבט מזוגג, שלא להיות אישיים מדי, אבל תמיד גם באה התנצלות: המצב, המצב. בחנות המזכרות הגדולה מיד בכניסה, צעצועי פלסטיק וגומי סיניים קטנים בקופסאות שקופות למכירה בזול יחסית, בהשוואה למוצרי התערוכות והרפליקות הממותגות. אבל משמאל אכסדרת פסלי השיש הניאו־קלאסיים בסצנות כמו־מיתולוגיות מזכירה שחיקויים המתחזים לטוב טעם אינם חידוש. רק הכמות. בפנים, בחדרים מיוחדים, בתשלום, שתי תערוכות גדולות: רטרוספקטיבה של הצלם...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו