הפוליטיקה של המלנכוליה: האם הבעסה יכולה להביא את השלום?

האדם המלנכולי קרוב יותר למציאות, אבל האם תפיסת העולם 
דרך פריזמת הנפש המועקת עשויה לשחרר אותנו מהאלימות?

תהל פרוש
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
תהל פרוש

1

לא מזמן גיליתי שכל חברַי אומללים ועצובים ולוקחים גלולות נגד דיכאון או חרדה. זה הפליא אותי במידה מסוימת. לא כי הופתעתי מעצם הדבר שיש בהם אומללות תהומית רבת משמעות והיקף אלא בגלל שחשבתי שיש בהם התנגדות לשינוי תפיסת המציאות באמצעות גלולות. אתה לא חושב שאתה עצוב בגלל נסיבות אובייקטיביות? שאלתי את אחד מחברי לאחר שאמר לי שהתחיל לקחת ציפרלקס. הוא אמר שייתכן שהוא עצוב בגלל חילופי העונות. כן, אמרתי, חילופי העונות הם סיבה טובה לדכדוך, תחושת הזמן מתערערת וכידוע זה סימפטום מלנכולי. אבל מעבר לזה, אמרתי לו אולי בקנטרנות מסוימת, אתה לא חושב שאתה עצוב כי פשוט אתה לא בטוח שתהיה לך עבודה בשנה הבאה?

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ